חזק ונתחזק: הרב אריה לוין על פרשת בראשית

השבת, אנחנו מתחילים מחזור חדש של קריאת פרשיות השבוע, ומתחילים מ"בראשית".
כשנשאל את עצמנו או את הסובבים אותנו, מי מאיתנו חיבר ספר?
לרוב, התשובה תהיה שלילית.
אך האמת היא, שכל אחד מאיתנו, במהלך חייו הוא כותב ספר.
במהלך פרשת השבוע, מופיע התיאור "זֶה סֵפֶר תּוֹלְדוֹת אָדָם...".
ההסבר הפשוט למשפט זה ובהתאם לתיאור המופיע בהמשך הפסוקים, התורה מספרת לנו את תולדות המין האנושי.
אך חכמינו זכרונם לברכה מלמדים אותנו, שפסוק זה, מעבר להסברו הפשוט, הוא גם בא ללמד אותנו, שכל אחד מאיתנו, כאן במהלך חייו עלי אדמות, הוא כותב את ספר החיים שלו.
ישנם בני אדם שבמהלך חייהם כותבים ספר עב כרס, וישנם כאלה הכותבים ספר דק עם מעט דפים.
ישנם כאלה הכותבים מספר ספרים, וישנם כאלה הכותבים רק ספר אחד בודד.
ישנם כאלו הזוכים לכתוב מספר ספרים עבי כרס של עשייה מבורכת למען הפרט והכלל, ספרים כאלה שיכולים לשמש כסמל ודוגמא לכל בני האדם החיים כאן עלי אדמות.
וישנם כאלה הכותבים ספר עב כרס, אך אותו ספר איננו יכול לשמש כסמל ודוגמא לאחרים, מכיון שהוא מלא בדברים שאינם טובים.
על גבי המצבות בבית הקברות, יש הנוהגים לחרוט את האותיות ת.נ.צ.ב.ה.
אותיות אלו, הן ראשי התיבות של המילים הבאות: תהא נשמתו/ה צרורה בצרור החיים.
ביטוי זה נלקח בהשראה מפסוק בספר שמואל א' (כ"ה, כ"ט) "...וְהָיְתָה נֶפֶש אֲדוֹנִי צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִים...".
מעשיו והתנהגותו של הנפטר, יהיו צרורות אצל האנשים החיים, והם ילמדו ממעשיו והתנהגותו, ואף הם ילכו בדרכיו הטובות.
כל אחד ואחת מאיתנו, ראוי שנשתדל שספר החיים שלנו יהיה עב כרס, ויהיה מלא וגדוש במעשים טובים למען הפרט והכלל, וספר זה ישמש כסמל ודוגמא גם לדורות הבאים.
כתיבה פוריה ומוצלחת.

שבת שלום שקטה ומבורכת,
הרב אריה, לוין תל אביב.