יהדות
כשהייתי ילד היה אצלנו בשכונה יהודי מבוגר מאוד. בכל פעם שהוריי שיחיו ואני היינו פוגשים אותו, הוא היה שואל את אותה שאלה קבועה: "איך קוראים לך?"
ואני הייתי עונה: "שמשון אליעזר". ואז הוא היה אומר במבט רציני, ספק מצחיק ספק מרגיז: "אני הייתי בברית שלך! ואני זוכר שלא קראו לך 'אליעזר' אלא 'אלי־גזר'!" כשגדלתי ונכנסתי לחוכמת שם האדם, חשבתי על כך והתבוננתי בשאלה: מה יקרה אם המברך המכריז את השם בברית, הכריז שם אחר ממה שאמר לו אבי הבן?
בקונטרס "שמות יקרא" הביא מקרה בהורים שנולד להם בן ותכננו לקרות לו "עמרם" על שם הסבא שנפטר והבטיח בצוואתו שהראשון שיקרא על שמו יקבל מתנה מיוחדת. ואכן, בשעת הברית אבי הבן אמר למברך שיקרא שמו בישראל "עמרם", אך מכיוון שהיה לו מבטא של בני חוץ לארץ, שמע המברך בטעות שם "אברהם" - וכך אמר. אבי הבן, שהיה מרוגש וטרוד, לא שם ליבו אל הטעות, וכל הציבור חשב
שהשם הנבחר הוא "אברהם".
רק לאחר כמה דקות שלחה אשתו מעזרת הנשים לברר על מה ולמה החליפו השם, ואז התגלתה הטעות, שבמקום לקרוא לילד "עמרם" הכריז המוהל "אברהם". השאלה הזו נשלחה לגאון רבי יצחק זילברשטיין, שהשיב כי פשוט שההורים יכולים לשנות את שם הילד - כי מה שקרה בפועל, הוא שהמברך לא קרא את השם שהאבא והאמא רצו. וגם לו עצמו - לא היה לו שום רצון לקרוא דווקא בשם "אברהם", אלא חשב שכך רצו ההורים והיה זה בטעות ממש.
בשו"ת מהר"ם מבריסק כתב כי אם האב אמר לקרוא לבנו "ישראל אריה", והמברך טעה וקרא "נפתלי אריה", פשוט ביותר שהשם שקרא לו בטל ומבוטל ויקראו לו בשם שאביו רצה, ויעשו לילד "מי שבירך" ויקראו לו בשם שההורים רצו. וגם במקרה שלפנינו הורה הרב זילברשטיין לנהוג כן, וכך יוכלו לקבל את המתנה שהבטיח הסב המנוח לפני פטירתו.
מתוך המגזין של ערוץ 2000