לא להיות מוצפים אוטומטית. להשאיר מקום אחד יבש

"נח איש צדיק תמים היה בדורותיו" – נח היה חי בדור המבול ודור הפלגה. דור המבול היה מושחת מבחינה מוסרית, ודור הפלגה מבחינת אמונית. בדור המבול נח היה נחשב ל"צדיק", ואילו בדור הפלגה שרצו לעשות מגדל גבוה, נחשב לתמים כיוון שפרש מהעבירה.

הקב"ה לא מוכן להשלים עם האנשים אשר משחיתים את הארץ ומצווה על נח לבנות תיבה. על פי רש"י בניית התיבה ארכה זמן רב, המטרה הייתה שכאשר ישאלו אותו האנשים על פשר בניית התיבה העצומה - הם יקבלו תשובה על המבול שעומד בפתחם ואולי, רק אולי זה מה שיחזיר אותם מדרכם המושחתת.

נח עצמו היה אדם מוסרי ונענה לציווי ה'. בהמשך, בהתאם להוראת הבורא הוא נכנס לתיבה עם בני משפחתו ובמסירות נפש עצומה דואג לכל החיות במשך שנה שלימה. במשך 365 ימים הוא מגיש לכל חיה את האוכל המותאם לה, ומקפיד שכל צרכיה הטבעיים ימולאו. נתאר לעצמנו אדם שנמצא עם חיות במשך שנה שלימה עד כמה הדבר דורש הקרבה, עמידה בזמנים. 
נוח לא שם ליבו לרחשי הסביבה ועושה את מה שמצווה עליו.

האתגר של התקופה הזו רובץ עלינו, ועל המשפחות החטופים על אחת כמה וכמה. תקופה שבה אנו חווים סערות חיצוניות גדולות מאוד. הן הסערה שבחוץ והן זו שבפנים שכל אחד חווה באופן אישי.

פרשנים מוסיפים שהמבול לא רק על אנשי אותו הדור ועל המבול הפיזי שעבר עליהם, אלא גם על ה"מבול" המאטפורי ששוטף כל אחד ואחת מאיתנו - כל אדם עובר בחייו תקופות של "מבול" אתגרים קשים המאיימים לשטוף אותו ואף להטביעו.

במצב כזה על האדם להיכנס ל"תיבת נוח" האישית שלו. הכניסה לתיבת נוח של האדם צריכה להיות באופן זמני, על מנת שיהיה מוגן מכל מה שקורה בחוץ. כל אחד ילמד מה אזור הבטוח שלו - אצל אחד זה יכול להיות פעלתנות ומרץ, ואצל אחר זו ההתמקדות במשפחה. לעומתם, יש כזה שימצא מזור בעבודת ה' והיא תחזיר לו את שלוות הנפש, תניח אותו בפינה יבשה בתוך כל השיטפון הזה. 

חזקו ואמצו