הבעל שם טוב הקדוש: "במקום שמחשבתו נמצאת"

המיקום הפיזי, המצב החומרי, והנסיבות החיצוניות - כל אלה אינם קובעים את חווית החיים האמיתית שלנו. מה שקובע הוא איך אנחנו בוחרים לראות ולפרש את המציאות.

ניקח לדוגמא ניצול שואה היושב בחתונת נכדו באולם המפואר ביותר בתל אביב. סביבו שמחה גדולה, ריקודים, שירה, ושפע של מאכלים משובחים. אך בעוד גופו נמצא בשמחה, מחשבותיו משוטטות במחנות ההשמדה, משחזרות את הזוועות שראה. למרות שפיזית הוא באירוע שמח, נפשו שרויה בעצב עמוק. היכן הוא באמת נמצא? לפי תורת הבעש"ט - הוא עדיין במחנות.

הסיפור המופלא על הרב אליעזר סילבר ממחיש את העיקרון הזה בצורה מרטיטה. בחיפושו אחר משתתף עשירי למניין, פגש הרב ניצול שואה מריר. אותו יהודי סיפר על מקרה שהפך אותו לשונא היהדות: במחנה ההשמדה, יהודי אחד החזיק ספר תהילים קטן ודרש פירורי לחם מאחיו הגוועים ברעב תמורת הזכות לקרוא בו.

עשרות יהודים רעבים עמדו בתור, כל אחד מוותר על פיסת הלחם היקרה מפז, רק כדי לזכות לקרוא כמה פרקי תהילים. עבור הניצול, זה היה סיפור על ניצול ורשעות - יהודי המפיק תועלת ממצוקת אחיו.

אך הרב סילבר ראה את אותו סיפור בדיוק מזווית הפוכה לחלוטין. עיניו אורו והוא קרא בהתפעלות: "אתה יודע מה אני רואה כאן? את גדולתם המופלאה של עשרות יהודים, שלמרות הרעב הנורא, היו מוכנים לוותר על פת לחמם האחרונה רק כדי לקרוא פרקי תהילים! איזו גדלות נפש! איזו אמונה!"

המילים הפשוטות האלה חוללו מהפך בנפשו של הניצול. דמעות זלגו מעיניו כשאמר: "שינית לי את הראש מקצה לקצה. מעולם לא חשבתי על זה כך." באותו רגע, לא רק הצטרף למניין, אלא החל בתהליך של ריפוי נפשי עמוק.

סיפור זה מלמד אותנו שיעור נצחי על כוחה של נקודת המבט. אותה מציאות בדיוק יכולה להיות מקור לייאוש או מקור להשראה - הכל תלוי בעיניים המתבוננות.

כשאנחנו בוחרים להתמקד בטוב, אנחנו לא רק משנים את הפרשנות שלנו למציאות - אנחנו משנים את המציאות עצמה. כי כפי שלימד הבעל שם טוב, האדם נמצא באמת במקום שבו מחשבתו שוכנת.