ארבעה חודשים לפני הסתלקותו, זה מה שאירע למרן

ארבעה חודשים לפני פטירתו מספרים שבאחד הלילות עלה הרב על סולם נמוך, כדי לשלוף ספר מסוים שהיה מונח במקום גבוה בספרייה. ובעת הטיפוס הרב מעד ברגלו כתוצאה מכך הרב נפל ארצה.

כשניסה הרב להתאושש ולקום מהנפילה, הוא לא הצליח. בכוחות עצומים, שלתאר אותם לא נוכל, הרב נשאר על הרצפה משך לעצמו את אחד הספרים שהיו בהישג ידו – וניצל את הזמן הזה ללמידה. כשמשמשו של הרב נכנס בשעה 7:00 בבוקר לחדר הוא הביט בבהלה במרן.

מיד עזר לרב לקום בזהירות על כיסא הלימוד שלו. ולאחר מכן פונה מרן לבית החולים לבדיקות מקיפות. כשישב אמר למקורביו: "טוב שהיו שם מגירות עם כתבי יד, כי בזכות זה היה במה ללמוד".

ואז התברר לכולם, שהרב נפל משעות הלילה ועד אור הבוקר נשאר שם כשהוא נחבל בגופו ועל אף זאת שמח לדעת שיש לו במה ללמוד גם כשגופו כואב ודואב.

מסופר שבאחד מימי שישי נכנס מרן עובדיה יוסף ללמוד בעזרת הנשים בבית הכנסת "שושנים לדוד". הרב פתח ספר לימוד ולא הרים את ראשו מלימוד התורה. שעת הדלקת נרות הלכה והתקרבה, אך כל כולו היה שקוע בספר.

לפתע, הרב הבחין בשעונו שהשעה כמעט 23:00 בלילה! קידוש של שבת, וסעודת שבת אפילו עדיין לא עשה! הרב קם ממקומו בזריזות, וניסה לפתוח את דלת הברזל של עזרת הנשים, אבל זו כבר הייתה נעולה...

עד שהגיע גבאי בית הכנסת, שהתגורר בסמיכות לבית הכנסת, ושמע את הדפיקות על הדלת.

כל מטרת חייו חייו של מרן עובדיה יוסף זצוק"ל היה ניצול הזמן. בנו רבי דוד יוסף שליט"א מעיד שלא היו לאביו זצוק"ל רגע של חמש דקות לבטלה. כל רגע ניצל ללימוד התורה, לאהבת ישראל. לכתיבת הספרים, להקמת שיעורי תורה, כוללים וישיבות ואף סייע ליתומים ואלמנות.