"המשפחה הגיעה להיפרד": ההבטחה שקיבל מרחל אימנו בעולם האמת

לפעמים, ברגעים הכי חשוכים, מתגלה האור בעוצמה שאי אפשר להסביר במילים. כזה הוא סיפורו המופלא של אייל חדד, סיפור שמתחיל בכאב עמוק ומסתיים בנס גלוי, סיפור שבו שמים וארץ נפגשים בדרך פלאית.

"הכאב היה בלתי נסבל," משחזר אייל בקול רועד את אותו יום גורלי בשנת 2019, שבוע לפני פסח. "זה היה סוג של כאב שאתה לא יכול להסביר במילים." מה שהתחיל ככאב חד בבטן, התגלה במהרה כמאבק על החיים עצמם.

בחדרי טיפול נמרץ בשערי צדק, כששכב מורדם ומונשם, התרחש מאבק דרמטי בין חיים למוות. הרופאים, מקצועיים ככל שיהיו, כבר הרימו ידיים. "תקראו לאשתו," הם אמרו בשקט, "שתבוא להיפרד." המילים הקשות הללו ריחפו באוויר כמו ענן כבד.

אבל אז, ברגע הכי חשוך, התרחש הפלא הראשון. היה זה בשביעי של פסח, בדיוק בשעת קריעת ים סוף. דודתה של אשתו, באקט של אמונה טהורה שגבל בטירוף של קדושה, החליטה לרקוד. כן, לרקוד! ליד מיטתו של אדם גוסס. "עכשיו זה זמן של קריעת ים סוף," היא הכריזה, וקראה את שירת הים שוב ושוב, כשדמעותיה מתערבבות במילים העתיקות.

והנס התרחש. לאט לאט, כמו גאות עולה, לחץ הדם שלו החל להתרומם. הרופאים עמדו המומים, חסרי מילים מול הפלא שהתרחש מול עיניהם. "בן אדם אחר," הם אמרו בבוקר, "פשוט בן אדם אחר."

אבל הסיפור האמיתי, המרגש עד דמעות, התרחש במקום אחר לגמרי. בזמן שגופו שכב חסר הכרה, נשמתו של אייל יצאה למסע מופלא. "הייתי במנהרה חשוכה," הוא מספר בקול רועד, "ופתאום ראיתי אור. ושם, באור הזה, ראיתי אותה - אישה עם מטפחת, בוכה ומתפללת. הדמעות שלה... הן היו כל כך אמיתיות, כל כך טהורות. מצאתי את עצמי בוכה איתה, בלי מילים, רק דמעות."

זו הייתה רחל אמנו, אם האומה, שבאה ללוות את בנה ברגעיו הקשים. "אני מבטיחה לך," היא אמרה לו בעיניים מלאות חמלה, "הכל יהיה בסדר." ובאותו רגע, אייל ידע - באמת ידע - שיחיה.

ואז היה המפגש המטלטל עם סבו שנפטר חמש שנים קודם לכן. "הוא בא, בירך אותי, ובתקיפות אהובה שלח אותי בחזרה," אייל מספר, כשדמעות בעיניו. "עכשיו אני מבין - הוא ידע שעוד לא הגיע זמני."

לפני הניתוח הגורלי, כשכל שנייה הייתה קריטית, אייל התעקש על דבר אחד: נטילת ידיים. הוא אפילו לא זוכר שביקש זאת, אבל נשמתו זכרה - זו הייתה המצווה המיוחדת של סבו. "זה היה כאילו הנשמה שלי ידעה בדיוק מה היא צריכה," הוא אומר בהתרגשות.

היום, כשאייל מברך "אשר יצר", המילים מקבלות משמעות חדשה לגמרי. "אם ייסתם אחד מהם או ייפתח אחד מהם, אי אפשר להתקיים אפילו שעה אחת" - זו כבר לא רק ברכה, זו עדות חיה. "חוויתי את זה על בשרי," הוא אומר בשקט, "איך הכל יכול להשתנות ברגע אחד."

"כל פעם שאני מספר את הסיפור," הוא מסכם בקול רווי רגש, "אני מרגיש מחדש את החסד העצום שזכיתי לו. זה לא סתם נס - זו תזכורת יומיומית שבורא עולם מנהל כל רגע בחיינו, ושלפעמים, דווקא כשהכל נראה חשוך, האור הכי גדול מתגלה."

סיפורו של אייל הוא יותר מסיפור הצלה - זהו סיפור על אמונה, על כוחה של תפילה, על הקשר הבלתי נתפס בין עולמות, ועל האהבה האינסופית של בורא עולם לברואיו. זהו סיפור שמזכיר לנו שלפעמים, הדרך לישועה עוברת דרך דמעות של אם במנהרה חשוכה, ושתמיד, אבל תמיד, יש תקווה.