התכנים האנטישמיים שאירלנד מכניסה במערכת החינוך שלה

מה שמתחיל בכיתות הלימוד - שם מתארים את היהדות כדת אלימה ואת היהודים כ"רוצחי ישו" - מחלחל במהירות לרחובות.

המציאות העגומה נחשפת בכל פינה: באמסטרדם מותקפים אוהדי כדורגל יהודים, בפריז מרוססות צלבי קרס על בתי כנסת, ובקמפוסים האמריקאים סטודנטים יהודים חוששים להצהיר על זהותם. כפי שאמר הרב הראשי של אירלנד, יוני וידר: "ילדים צריכים להיות גאים במורשת שלהם, לא לחפש להסתיר אותה".

תחת מסווה של "ביקורת על ישראל", מתפשטת שנאת יהודים ממוסדת במערכות החינוך, בתקשורת ובשיח הציבורי. כשפוליטיקאים ואנשי ציבור משתמשים ברטוריקה מסיתה נגד ישראל, הם מספקים לגיטימציה להתקפות על יהודים באשר הם.

המסקנה המתבקשת היא: יהודים זקוקים למדינה משלהם, מקום בו יוכלו לחיות בביטחון וללא פחד. ישראל אינה רק מקלט פיזי, אלא גם סמל לעצמאות יהודית ולזכות להגדרה עצמית - זכות שמתבררת כחיונית נוכח הגל האנטישמי הגואה.

בעוד שקהילות יהודיות בתפוצות נאלצות להסתיר את זהותן ולהגביר אמצעי אבטחה, מדינת ישראל מוכיחה שוב את נחיצותה ההיסטורית כמגדלור של תקווה וביטחון לעם היהודי. זוהי תזכורת כואבת לכך שלמרות כל ההתקדמות בעולם המודרני, הצורך במדינה יהודית חזקה ועצמאית לא פחת, אלא להיפך.