"הייתי בטוח שאלה הרגעים האחרונים שלי": עדות של צלם שנלכד תחת אש חיה

בכל שנותיו כצלם עיתונות, אורן בן חקון תיעד אינספור אירועי טרור וזוועה. אבל שום דבר לא הכין אותו למה שיחווה בשבת השחורה של ה-7 באוקטובר. "כל פעם שחשבת שראית את השיא של הזוועה, הגיע משהו גרוע יותר," הוא משחזר. "כמו פטיש של 200 קילו שמכה בראש שוב ושוב."

בן חקון, צלם ותיק בן 54 שעובד עבור "ישראל היום" וסוכנויות זרות, התעורר באותו בוקר שבת לצלצולי אזעקות בלתי פוסקים. "התקשרתי לכמה צלמים, העברתי אותם במילה אחת - 'מלחמה!'," הוא נזכר. "עוד לא הבנתי כמה צדקתי."

המסע שלו החל באשקלון, שם כבר הבין שמשהו חריג מתרחש לפי כמויות העשן שהיתמרו מעל העיר. אבל זו הייתה רק ההתחלה. בשדרות, המציאות הפכה לסיוט בלהות: "בכניסה לעיר ראינו גופות מחוררות מקלצ'ניקובים, תרמילים פזורים בכל מקום. זה היה משהו שלא ראינו מעולם בארץ."

הרגע הקריטי הגיע בשעות אחר הצהריים, כשבן חקון וקבוצת צלמים נוספת מצאו את עצמם תחת מטח אש כבד. "פתאום, משום מקום, התחיל ירי מטורף של קלצ'ניקוב," הוא משחזר. "נכנסתי מתחת לג'יפ ואמרתי 'שמע ישראל'. הייתי בטוח שאלה הרגעים האחרונים שלי."

במשך כעשרים דקות ארוכות ומורטות עצבים, בן חקון וחבריו היו לכודים תחת אש צולבת, כשהמחבלים מתקרבים אליהם בהדרגה. "הירי התקרב. הבנו שהם סוגרים עלינו. היינו חסרי אונים לחלוטין," הוא מספר. "ואז, כמו נס משמיים, הגיעו כוחות מיוחדים."

רק למחרת התברר לבן חקון עד כמה קרוב היה לאסון: המחבלים היו במרחק 40 מטר בלבד ממנו, חמושים בקלצ'ניקובים ו-RPG. "הם היו במרחק פסיעה מלחסל את כולנו," הוא אומר. "זה היה הרגע הכי קרוב למוות שהייתי בו בכל הקריירה שלי."

אבל דווקא ברגעים הקשים ביותר, בן חקון חווה תחושה מפתיעה של שלווה פנימית. "למרות הפחד העצום, הייתה לי תחושה חזקה שמישהו שומר עליי מלמעלה," הוא מספר. "אני יודע שזה נשמע לא הגיוני - אתה תחת אש, בלי הגנה, בלי נשק - אבל הרגשתי שיהיה בסדר."

האירוע הדרמטי הוביל את בן חקון להחלטה משמעותית: "אחרי שניצלתי, הרגשתי שאני חייב לקחת משהו מזה," הוא מסביר. "החלטתי לחזור להניח תפילין כל יום. זו מעין אות תודה לקב"ה על ההצלה, אבל גם משהו בשבילי. התפילין הן דבר חזק, וזו הדרך שלי להביע הכרת תודה על הנס שקרה לי."

עבור בן חקון, העדות שלו היא לא רק סיפור הישרדות מרתק, אלא גם תזכורת לכוח האמונה ולחסדי השמיים. "נולדתי מחדש באותו יום," הוא מסכם. "וכל יום מאז הוא מתנה."