לפעמים שדכן צריך לדעת ללחוץ

את תחילת דרכו בניהול השידוך הראשון בעולם, מצא עצמו אליעזר במצב ייחודי, שלא הורגל אליו עד כה. כנאמן ביתו של אברהם שנים רבות, הסתגל להיות יורשו וממשיכו של אברהם, שעליו אמר: "וּבֶן מֶשֶׁק בֵּיתִי הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר... וְהִנֵּה בֶן בֵּיתִי יוֹרֵשׁ אֹתִי" (לעיל טו, ב-ג). והנה למרות נאמנותו הרבה, קורא לו אברהם ומשביע אותו!!! לא פחות משבועה, מדוע? ביאר אברבנאל שעשה זאת משום שחשש שמא יתנו לאליעזר שוחד ומתנות, כדי שיקח אשה מבנות כנען.

אליעזר פעל בנאמנות רבה לאורך כל הדרך, והגיע למטרה הנכספת – מציאת אשה ראויה ליצחק. מהנהגותיו יכולים אנו ללמוד רבות על התנהלות ראויה במהלך תקופת השידוך, ועל כך במאמר זה.

מי ראוי לנהל שידוך? אם נקח את אליעזר, כ"אב-טיפוס" למנהל שידוך, הרי שהתורה מתארת אותו בשלושה תיאורים שונים: "עַבְדּוֹ, זְקַן בֵּיתוֹ, הַמּשֵׁל בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ". מדוע? מבאר הנצי"ב מוולוז'ין שבמילים אלו לימדה התורה על חכמתו הרבה. בפסוק נימנו שלוש תכונות שאפיינו את אליעזר, והיו חשובות להצלחת משימתו בשלושה אופנים שונים, באמצעות לשון רכה והפצרה, באמצעות שכל והרחבת דברים, ובאמצעות דעה רחבה ומענה עז, בהתאם למצב שבו הוא עומד: א. 'עַבְדּוֹ' – שהיה נכנע לאדוניו במענה רך, ב. 'זְקַן בֵּיתוֹ' – דבר חכמה, אליעזר היה תלמיד חכם, שישב בישיבה והרבה חכמה, ג. 'הַמּשֵׁל בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ' – שניהל את נכסיו של אברהם בחכמה ובתבונה.

כבר בתחילת השיח ביניהם, הדגיש אברהם את אמונתו בהקב"ה. הוא השביע אותו ואמר לו: "וְאַשְׁבִּיעֲךָ בַּה' אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ". במילים אלו הבהיר שכל פעולותיו ומעשיו יהיו בהנהגת ובהשגחת הקב"ה. הוא כפל לשונו לומר שהוא אלוקי הארץ ומנהיג אותה, כפי שהוא אלוקי השמים.

ואכן אליעזר בטח בהשגחה העליונה, ועל כן כשהגיע בסמוך לבאר, שטח תפילתו ואמר: א. 'הַקְרֵה נָא לְפָנַי', ביקש שיזמין הקב"ה את האשה המיועדת ליצחק, שתגיע אליו לבאר. ב. 'הַיּוֹם', שיזמין הקב"ה שיהיה באותו יום.

אליעזר היה בטוח שתפילת אברהם 'הוּא יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ לְפָנֶיךָ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה' התקבלה ועל כן התפלל שיהיה ראוי למלא את המשימה כראוי.

אברהם הגדיר בצורה ברורה את מי רוצה כמחותן, ולא פחות מכך, את מי אינו רוצה. הוא אמר לאליעזר: "לֹא תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ".

מדוע שלא יקח אשה מבנות הכנעני? במה בנות ארם עדיפות עליהן? אברהם אסר על אליעזר להשיא לבנו אשה מבנות כנען, משום שרצה שיתרחק מהם ולא ילמד ממעשיהם. הם היו שטופי זימה ועברו על עבירות רבות שבין אדם לחברו. ולכן הורה לו: "כִּי אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי תֵּלֵךְ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי לְיִצְחָק". בניגוד לכנענים, שהיו מושחתים במידות, אנשי ארם, מולדתו של אברהם, שגו באמונתם ובדעותיהם, היו תועים בענייני אמונה. יתירה מזאת, אברהם הוסיף את המילים 'אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ', להדגיש שגם אם ימצא בקרב הכנענים אנשים שייראו "כשרים" בעיניו, וראויים להתחתן עם יצחק, גם מהם שלא יקח לו אשה.

רואים אנו שיש להגדיר לשדכן מיהו הבחור או הבחורה, אותם אנו מחפשים. להתייחס בפרוט למוצא, אוכלוסיה, זרם, קהילה, ועוד קוי יסוד המאפיינים את המדובר/ת ואת הוריהם.

לצד זה, על השדכן לברר ולשאול את השאלות העשויות להתעורר, כפי ששאל אליעזר: "אוּלַי לֹא תֹאבֶה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת אַחֲרַי... הֶהָשֵׁב אָשִׁיב אֶת בִּנְךָ...?" אליעזר הקשה: האם להסכים לדרישת הצד שכנגד, במידה ותתנה את הסכמתה להינשא ליצחק, בהגעתו לשם. אברהם שלל אפשרות זו מכל וכל והשיב נחרצות: "הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תָּשִׁיב אֶת בְּנִי שָׁמָּה". הוא לא רצה שיצחק, שהיה עולה תמימה, ייצא מהארץ הקדושה לחוצה לארץ, הואיל ואין קודש נעשה חול.

כדי למנוע אי הבנות, חלט זאת אברהם באמרו פעם נוספת: "רַק אֶת בְּנִי לֹא תָשֵׁב שָׁמָּה". אברהם ביקש שאליעזר לא יאמר דברים הנתונים לפרשנות או להסברים, כדי למנוע בעתיד חילול שם שמים. הוא דרש שיבהיר להם שיצחק לא יגיע לשם כלל.

שנדברו והותנו בין שני הצדדים

לעיתים רבות על השדכן לפעול ב"תיחכום". דוגמא לכך מצינו אצל אליעזר, שהגיע לארם נהרים, לעירו של נחור. מצופה היה שיחפש את ביתם של בני משפחת אברהם, אך אליעזר לא נהג כך, אלא הלך לבאר המים. מדוע? הוא חשש שמא אם ילך לבית משפחת אברהם, כשייוודע להם מה מטרת בואו, הם עשויים להטעותו, ולתת לו שפחה משפחותיהם שבביתם, בטענה שזו אחת מבנותיהם. לכן התחכם אליעזר ופעל בסדר שונה, בהבחנה מובהקת למעשיה, ובהתאם לכך למידותיה.

אליעזר סבר שכדי לבדוק את הנערה עליו לבחון שלושה דברים: א. שתהיה נאה, ב. שתהיה מיוחסת, ג. שתהיה נעימה בדעתה עם הבריות. את החן שלה יכל לבדוק בראיה בעיניו. על ייחוסה ניתן לעמוד באמצעות בירורים. אבל אודות נעימות נימוסיה לא ניתן היה לדעת, שכן גם אם יתאכסן באחד הבתים ויראה את הליכותיה, אין זה מעיד, משום שיתכן ומושפעות מהוריה בהנחייתם. על כן פנה אליעזר לבאר המים וביקש לעמוד שם על תכונות הנערה, ללא השפעת גורמים חיצוניים.

גם את אופן הצגת המדובר/ת ניתן ללמוד מאליעזר. הוא פתח את דבריו בבית משפחת אברהם באריכות לשון, באמרו: "וַה' בֵּרַךְ אֶת אֲדֹנִי מְאֹד וַיִּגְדָּל וַיִּתֶּן לוֹ צֹאן וּבָקָר וְכֶסֶף וְזָהָב וַעֲבָדִם וּשְׁפָחֹת וּגְמַלִּים וַחֲמֹרִים". מדוע כה האריך בלשונו לפרט זאת? שליחות אליעזר עלולה היתה לעורר תמיהה, שכן אם אברהם עשיר, ויצחק בחור טוב, הרי יכול למצוא נשים רבות בארצו שתרצנה להינשא לו, ומדוע נודד הרחק לחפש אשה? מכאן יכלה להיות קצרה הדרך למסקנה שיתכן שאברהם אינו עשיר כל כך, או יצחק אינו יפה וכיוצא בו.

כדי למנוע מחשבה זו, אמר אליעזר: אל תחשבו כך, שהרי "וַה' בֵּרַךְ אֶת אֲדֹנִי מְאֹד...". אליעזר המשיך ואמר בבירור שהגיע במיוחד מרחוק, משום שאברהם לא רצה אשה כנענית, שהיא מזרע ארור, אלא חפץ בנערה ממשפחתו. על השדכן לפרט ככל שניתן, ולמנוע מחשבות שעלולות להעלות חשדות וחששות בקרב מי מהצדדים.

יש ושידוך נמשך ונמשך משום שלאחד מהצדדים קשה להכריע ולסגור. על השדכן לסייע בעדינות וברגישות לקדם החלטה (לא בהכרח חיובית). כך פעל אליעזר כשראה שהם מתמהמהים, ואמר: "הַגִּידוּ לִי וְאִם לֹא הַגִּידוּ לִי". אליעזר ביקש מהם שיגידו לו את כוונותיהם, ואל להם לחשוש מאי נעימות, שכן אברהם לא נכח במעמד, ויכולים הם לומר רק לו את רצונם האמיתי.

לאחר שאליעזר סיפר על רבקה שיצאה בתיזמון מתאים והראה את השגחת הקב"ה בסיפור, גם בתואל ולבן הבינו שיד ההשגחה מסובבת את השידוך, ועל כן השיבו: "מֵה' יָצָא הַדָּבָר, לֹא נוּכַל דַּבֵּר אֵלֶיךָ רַע אוֹ טוֹב".

מה עשה אליעזר בתגובה? "וַיְהִי כַּאֲשֶׁר שָׁמַע עֶבֶד אַבְרָהָם אֶת דִּבְרֵיהֶם וַיִּשְׁתַּחוּ אַרְצָה לַה'", להודות להקב"ה, שסובב את השידוך בהשגחה מופלאה.