לא דת, לא לאום, לא תרבות - משפחה

מה הופך אדם ליהודי? השאלה הזו, שנראית פשוטה לכאורה, מסתבכת ככל שמנסים לענות עליה. זה לא יכול להיות גזע - הרי יש יהודים מכל הגזעים. זה גם לא לאום - פגשנו יהודים ג'מייקנים, בריטים ואתיופים. זו בוודאי לא תרבות - התרבות היהודית מגוונת כמספר הקהילות, מהמאכלים ועד התלבושות.

ואולי זו בכל זאת דת? גם כאן התשובה מפתיעה: בעוד שמוסלמי או נוצרי שהפסיקו להאמין מאבדים את זהותם הדתית, יהודי שהכריז על עצמו כאתאיסט - נשאר יהודי. לא משנה כמה יתרחק מהדת, משהו בזהות היהודית נשאר איתו לנצח.

הסיפור המפורסם על המפגש בין הרבי מלובביץ' ליהודי שהמיר את דתו ממחיש זאת היטב. כשהגיע אותו אדם להעניק לרבי ספר על אושרו כנוצרי קתולי, השיב לו הרבי: "אתה נולדת יהודי ותמות יהודי." כשמחה האיש, השיב הרבי: "אדם חולה שצועק שהוא בריא רק מוכיח כמה חמורה מחלתו."

התשובה האמיתית טמונה במילה אחת: משפחה. יהדות היא קודם כל שייכות למשפחה עתיקה ומיוחדת. כמו בכל משפחה, יש מריבות, מחלוקות וויכוחים. יש קרובים שמתרחקים ואחרים שמתקרבים. אבל בסוף - משפחה נשארת משפחה.

לכן ההתבוללות נתפסת כה חמורה ביהדות - היא לא רק עזיבת דת או תרבות, אלא ניתוק מהמשפחה. זו קטיעת השרשרת שנמשכת כבר אלפי שנים. 

אולי זה מה שהופך את היהדות לייחודית כל כך: היא לא דורשת ממך להאמין בדרך מסוימת או לחיות בצורה מסוימת. היא רק מזכירה לך שיש לך משפחה. משפחה שתמיד תהיה שם בשבילך, גם אם תרצה להתרחק ממנה. כי בסופו של דבר, את המשפחה שלך - אי אפשר באמת לעזוב.