יהדות
הרגילו אותנו ברבות השנים למדוד הצלחה על פי הישגים חומריים. אנחנו מצויים כל העת במרדף בלתי פוסק אחר ההצלחות האישיות שלנו, מתוך מחשבה שהן אלו שיספקו לנו שמחה אמיתית וייתנו לנו מוטיבציה להמשיך. זה נכון בחלקו, אם כי לא עונה על השלב הבא, שבו נשאלות השאלות הקיומיות המהותיות של החיים, אלו שאין עליהן תשובה מספקת, מלבד התקרבות לרוחניות ולבורא עולם.
התחזקות רוחנית והעמקה בתורה וביהדות מספקות לאדם הזדמנות להתחבר מחדש לעצמו ולחוות חוויות רוחניות מעמיקות, שמעשירות את הנפש, ממלאות אותה ומספקות לה מרגוע אמיתי ותחושת יציבות.
צבי יחזקאלי, הפרשן לענייני ערבים בערוץ I24, התקדם בתחומו במהלך השנים, זכה להערכה מקצועית ולגעת בתהילה, והקיף את עצמו בכל סממני ההצלחה החיצוניים. על אף ההצלחה בקריירה, האושר שחיפש בצורת תחביבים שונים, ביניהם רכיבה על אופנועים וכו', יחזקאלי חש כי המרדף האינסופי אחרי הצלחה חומרית אינו ממלא יותר את נפשו.
בריאיון ל"כאן 11" סיפר יחזקאלי: "זה חיפוש אהבה. בסופו של דבר, כל יהודי חי סיפור של אהבה. אני כל חיי חייתי בגעגוע למשהו, הלכתי למסיבות והלכתי לאופנועים והלכתי לערבים, וחיפשתי את זה. ניסיתי את כל נוסחאות האושר. בין אם זה ביוגה, בין אם זה בהעמקת הידע באסלאם ובנצרות, ובין אם זה בכל שיטה אחרת שלמדתי באקדמיה "בלי האלוקים", עד שהגעתי למסקנה והרמתי ידיים - אני צריך את אלוקים!."