כולנו מרגישים קונפליקט בתוכנו. אז יש מה לעשות?

השליחות בראי הפרשה – פרשת תולדות

בפרשת השבוע מסופר על לידתם של יעקב ועשיו, שני הפכים, שתי גישות שונות להתנהלות בעולם: "וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים", הפירוש שמביא רבנו בחיי "על אף שהיו שניהם תאומים נוצרו בזמן אחד אין מעשיהם דומים זה לזה, ושניהם כל כך שונים כי עשיו נמשך לתאוות הגוף ואילו יעקב נמשך אחר עצת הנפש".

כשהוא עמוק בתוך עולם העשייה, עשיו מאמץ לעצמו גישה "שאפתנית" במיוחד והיא לחיות חיי חומר וגשמיות, רק לצבור לעצמו הנאות בעולם. לעומתו, יעקב מבין שעיקר העונג הפנימי, השמחה בחיים, מקורו ברוחניות, בהתעלות הנשמה. וכך לגבי כל אדם שמשקיע בעולם הפנימי שלו, בחיבור לה'.

שני הכוחות האלו, שכל אחד מושך לכיוון אחר – האחד, חזק ועוצמתי, מאפשר לנו לנצל את הכישרון החבוי בתוכנו. והשני, הכוח התבוסתני, הוותרן, המחליש זה שמאמין שאם אין לי כישרון מולד, כנראה שהוא לא קיים.

עשיו רצה למכור את הבכורה עבור נזיד עדשים מפני שראה את המציאות המתחוללת לנגד עיניו. הוא רצה להחליף חיי שעה בעולם של נצח תמורת מאכל.

גם אם הייתה לך ילדות לא פשוטה, כאבת, עברת, ספגת מההורים. לא הצלחת בלימודים – יש כלל אחד חשוב שמלמדת אותנו הפרשה:  אל תמכור את כאבי הגדילה שעברת, שבנו אותך, שהצמיחו תמורת נזיד עדשים. לשכוח את ניסיון החיים שרכשנו לעצמנו, זה קל. אבל הקב"ה הרעיף עלייך הרבה תכונות טובות, שאחרים יכולים רק לקנא.  

יש סיפור מוכר על מנהל התזמורת, שתיכנן, לימד והכין את עשרות הנגנים שלו לקונצרט המפואר. אחד מהעיתונאים הגיע לסקר את ההופעה, ישב ונהנה. אך לפתע מבחין שפניו של המנהל משתנות מרגוע לכועס.

הוא לא הבין למה, לכן ניגש ושאל: "מה קרה? הרי ההופעה כל כך טובה, האנשים בסך הכל נהנו". "נגן אחד היה חסר", ענה מנהל התזמורת. שכן, הוא שיודע ומעריך מה השווי של כל נגן, כיצד תורם הוא להרמוניה המוזיקלית. וכך גם הקב"ה, מחכה למנגינה של כל אחד מאיתנו.