חזק ונתחזק: הרב אריה לוין על פרשת תולדות

השבת נקרא את פרשת תולדות.
לקראת סופה של הפרשה, מסופר על רבקה שאומרת לבנה יעקב שיברח למקום שנקרא חרן, מכיון שנודע לה שעשיו אחיו מתכוון להרוג אותו.
מיד לאחר מכן מופיע התיאור הבא: "וַיִקְרָא יִצְחָק אֶל יַעֲקֹב וַיְבָרֶךְ אוֹתוֹ, וַיְצַוֵהוּ וַיֹאמֶר לוֹ, לֹא תִקַח אִשָה מִבְּנוֹת כְּנָעַן".
אם נשים לב, תחילה יצחק  בירך את יעקב, ורק לאחר מכן הוא ציווה אותו לא לקחת אשה מבנות כנען.
האם לא היה יותר נכון, שתחילה יצווה עליו את הציווי, ולאחר מכן יברך אותו שאכן יצליח לממש את הציווי?
השיב על כך רבי ישראל מאיר הכהן מראדין - ה"חפץ חיים" זכרונו לברכה: יצחק אבינו בכוונה התנהג בצורה הזו, שתחילה בירך את יעקב ורק לאחר מכן ציווה אותו.
כי יצחק אביו היתה לו מטרה שיעקב בנו ישמע בקולו ויקיים את ציוויו, לכן תחילה הוא בירך אותו - כדי שהוא יקבל הרגשה טובה מאביו, הרגשה שאביו רוצה את טובתו ורוצה שיצליח בחיים, ואז כאשר הוא ישמע את הציווי, הוא יקבל אותו בצורה יותר חיובית, בצורה שהוא יבין שאביו מצווה אותו בכך, כי הוא רוצה את טובתו והצלחתו.
לעומת זאת, אם תחילה הוא היה מצווה אותו, ורק לאחר מכן היה מברך אותו, יעקב היה יכול לקבל הרגשה שכל הברכה של יצחק אביו, היא רק כדי שציוויו יתקיים, ולא בגלל שהוא רוצה בטובתו ובהצלחתו.
דפוס התנהגות זו מלמד אותנו, שכאשר אנחנו רוצים לבקש משהו מילדנו ומכל מי שלא יהיה, תחילה עלינו לברך אותו ולאחל לו הצלחה בכל מה שעושה, ורק לאחר מכן לבקש ממנו את בקשתנו.

שבת שלום ומבורך , ושלא נשכח לרגע את כל השבויים והחטופים, שעדיין לא שוחררו.

 הרב אריה לוין ,תל אביב