ככה זאת אימא, אף פעם לא מוותרת על הילד שלה

יהודה גדל בבית חם ומלא אמונה. כמו הוריו ומשפחתו גם הוא שמר תורה ומצוות. אך בגיל ,16 כמו רוח סערה שמטלטלת עץ איתן, התרחש מפנה כואב בחייו. חברה שלילית משכה אותו לדרך אחרת, והציצית והכיפה שהיו חלק בלתי נפרד ממנו, מצאו את מקומם בארון. צעד אחר צעד, התרחק יהודה מדרך התורה והמצוות. אביו, בכאב לב, ניסה לדבר על ליבו, אך מילותיו נפלו על אוזניים ערלות. בינתיים, אימו אחזה בספר תהילים עתיק, ירושה משפחתית רבת דורות, והתפללה בדמעות לבורא עולם.

"ריבונו של עולם" לחשה, "החזר לי את בני. לא חשוב מה היה, רק שיתחיל מחדש, למען שמך באהבה!" יום אחד, בזמן שיהודה רוכב על אופניו החשמליים למפגש עם חבריו, התרחש הנס. רכב מסחרי הגיח במהירות מולו, הנהג ניסה לבלום אך לשווא. ברגע שבו הכל עמד להשתנות, זעק יהודה מעומק ליבו: "בורא עולם, הצילו!" כאילו יד נעלמה משכה בבלמים, נעצר הרכב חצי מטר לפניו. הנהג המבוהל הרים את ידיו לשמיים, לא מאמין למראה עיניו. יהודה, בלב רועד, הרים מבטו לשמיים: "אבא שבשמיים, אני לא יודע באיזו זכות ניצלתי, אך תודה על המתנה הזו".

באותו רגע, החליט לשוב הביתה. כשסיפר לאימו על הנס בהתרגשות, היא שלפה את ספר התהילים העתיק. "בני היקר" אמרה בקול רועד, "ספר התהילים הזה עבר במשפחתנו דורות רבים. סבתא שלך, אימי, התפללה בו עשר שנים עד שזכתה בי, ואני התפללתי בו עשר שנים עד שזכיתי בך. הכתמים שאתה רואה? אלו דמעות של אמונה, של תפילה, של תקווה. כשהתרחקת מדרך הישר, לא הפסקתי להתפלל מתוכו. אני בטוחה שאלה התפילות בספר התהילים שהגנו עליך היום!" דמעות זלגו מעיני יהודה כשחיבק את הספר העתיק.

"אמא יקרה" לחש, "את ספר התהילים הזה – אשמור לדורות הבאים. מעכשיו נתפלל יחד שאזכה להקים בית יהודי על פי דרך התורה". כבר באותו ערב, יהודה נכנס לחדרו, ובתנועות איטיות ומכוונות לבש את בגדי היהדות, שם כיפה על ראשו ולבש חזרה את הציצית. כשיצא, חיבק את אימו, כשספר התהילים העתיק ביניהם, וקיבל על עצמו לשוב בתשובה שלמה, למען שמו באהבה. וכך, בכוח תפילותיה של אם יהודייה וספר תהילים עתיק ספוג דמעות, שבה נשמה יקרה לכור מחצבתה.