יהדות
גדילת עובר ברחם אימו היא אחד מפלאי עולם ומניסיו העצומים והחסדים של הקב"ה עימנו בבריאתו המדויקת והחכמה לאין שיעור. במשך חודשי ההיריון, העובר עובר שלבים שונים של התפתחות, כולל היווצרות איברים, צמיחת שיער וציפורניים.
כל נשמה שיורדת לעולם היא בגדר נס. היהדות מלמדת על קדושת החיים, בעוד בורא עולם הוא היחיד האמון על הורדת נשמות לעולם, כאשר כל נשמה מביאה עימה את הברכה שלה, ולכן הפגיעה בעובר נחשבת לעבירה חמורה.
התורה והמסורת היהודית מדגישות את החשיבות של שמירה על חיי העובר, לצד "חריגים" מצומצמים במקרים של סכנת חיים לאם או מצבים רפואיים קשים, כאשר כל מקרה לגופו ודורש התייעצות עם רב, לצד הצגת המידע הרפואי.
לא אחת אנשים ממהרים להסיק מסקנות ולהחדיר לעצמם חששות ופחדים בעקבות ממצאים שכביכול לא תקינים בעובר, בעוד בחלק גדול מהמקרים, מדובר בחששות שווא והגעה מוקדמת מידי למסקנות, ללא שום סימוכין.
באחד מהמקרים, כאשר אב הגיע אל הינוקא הקדוש וסיפר על בתו שנולדה עם שיתוק ברגליים, ולמרות שידעו זאת עוד בהיריון, הם החליטו לשמור את העובר, השיב לו הגאון הקדוש רבי שלמה יהודה בארי שליט"א מסר חד וברור לכל ההורים לעתיד:
"הרבה פעמים כשעושים את הבדיקות, יש חשש לכל מיני בעיות או מומים, שבעקבותיהם אנשים מחליטים את המסקנות לגבי ההיריון."
"הקב"ה עשה את זה בכוונה שהעובר יהיה מכוסה בבטן, כי זה סוג של "תנור". כל חלה נאפית בזמן שלה. הם בודקים את זה ואומרים: "עכשיו החלה לא נאפתה, תזרוק אותה". כשאדם בודק את החלה בתוך התנור ורואה שהיא לא נאפתה, הוא לא זורק את החלה, אלא מחכה עד שהיא תיאפה כמו שצריך. הבטן זה סוג של תנור. אנשים לא מחכים ומסיקים מסקנות לפי בדיקות שהם עושים. ולכן תמיד צריך לחכות לראות מה יהיה ולא למהר להסיק מסקנות. תמיד לשאול מומחים ואנשים שמבינים ולא להסיק מסקנות לבד. גם כשיוצאים מהבטן, ה"תנור" ממשיך, הקב"ה שומר עלינו."
"כשעם ישראל יצאו ממצרים "בעלי מומים יצאו", הקב"ה נתן להם את המן שירד להם לישראל. "ויאמרו איש אל אחיו מן הוא", כי לא ידעו מה הוא, הם אכלו את המן והתרפאו. האיברים של אנשים התרפאו. בזכות המן שירד לישראל, בע"ה הקב"ה ירפא אותה."