עיוור מגיל 4: "אני זוכר צבעים, תמונות ואת המשפחה שלי"

"כל בוקר אני מכין את הקפה של אשתי צילה בדיוק כמו שהיא אוהבת," אומר אביחי שלי (41) כשאצבעותיו רוקדות בביטחון על קופסאות התבלינים המסודרות בקפידה במטבח ביתו בנתיבות. "הכול עניין של סדר וארגון. כשאתה לא רואה, אתה לומד לראות בדרכים אחרות."

סיפור חייו של אביחי מתחיל בטרגדיה כפולה. בגיל שנתיים, מאבק דרמטי בדלקת קרום המוח הציל את חייו אך גבה מחיר כבד - את שמיעתו. "לא הייתה ברירה," הוא מסביר. "התרופה שהצילה את חיי לקחה את השמיעה." שנתיים מאוחר יותר, כשרק החל להתאושש ולדבר בעזרת מכשירי שמיעה, תאונה טרגית במגרש משחקים גרמה לאובדן ראייתו.

"אימא שלי היא הגיבורה האמיתית," הוא מספר בהתרגשות. "היא הייתה לוקחת אותי לטיולים ברחוב, מלמדת אותי מילה אחר מילה. היא סירבה לוותר עליי." הזיכרונות החזותיים מארבע שנותיו הראשונות - צבעים, פנים, נופים - נחרתו בזיכרונו והפכו לאוצר יקר ערך.

המפנה המשמעותי הגיע בישיבת כפר מימון. "הגעתי לשם ילד בודד, מנודה חברתית," הוא משחזר. "פתאום מצאתי בית, משפחה של 50 תלמידים ומורים שראו בי אדם, לא את המגבלות שלי. שם נולדו החלומות הגדולים."

ארבע שנים של מאבק בחידון התנ"ך העולמי הגיעו לשיאן בניצחון מרגש. "בכל שנה הייתי מתקדם ונתקע, אבל לא ויתרתי," הוא מספר. "כשעמדתי על הבמה וזכיתי, אמרתי להורים שלי שזה הניצחון שלהם. הם אלה שלימדו אותי לעולם לא להרים ידיים."

המאבק הבא היה על הזכות לשרת בצה"ל. "צחקו עליי כשאמרתי שאני רוצה ל-8200," הוא נזכר. "אבל אחרי שנה וחצי של מאבק, הוכחתי שאפשר." משם המשיך לתארים אקדמיים ולקריירה מרשימה בעולם הפיננסי, תחילה כמנהל השקעות ראשון בישראל עם עיוורון, ובהמשך בפירמת רואי החשבון הגדולה דלויט.

הסיפור האישי שלו מקבל תפנית רומנטית כשפגש את צילה. "היא עורכת דין מבריקה, עם ידיים קצרות מהרגיל, וחוש הומור שמאיר את חיי," הוא מחייך. "אנחנו משפחה של ג'ינג'ים, כולל שני הילדים שלנו. ההומור והאהבה הם הדבק שמחבר אותנו."

כיום, לצד קריירה מצליחה, אביחי מרצה ברחבי הארץ בהרצאה שכותרתה "לראות אחרת". "המסר שלי פשוט," הוא מסביר. "כמו שנאמר בתנ"ך 'האדם יראה לעיניים, וה' יראה ללבב'. כשאתה רואה בלב, אתה מגלה יכולות שלא ידעת שקיימות בך."

החלום הבא שלו? הכנסת. "קראתי את הביוגרפיות של בגין וז'בוטינסקי," הוא אומר בלהט. "אני מתגעגע למנהיגות שמשרתת את הציבור מתוך טוהר מידות. אני רוצה להיות הקול של אלה שלא נשמעים מספיק - אנשים עם מוגבלויות, שכבות מוחלשות. להראות שאפשר להצליח למרות כל המכשולים."

"בסופו של דבר," הוא מסכם, "החיים הם לא מה שאתה רואה בעיניים, אלא מה שאתה מרגיש בלב. אין דבר העומד בפני הרצון האמיתי. כל מה שצריך זה להאמין, להתמיד, ולעולם לא לוותר על החלומות שלך."