לברוח כדי למלא את החלומות שלנו

אחרי שיעקב אבינו ברח מעשו, פרשת השבוע מספרת לנו על יציאתו מבאר שבע; יעקב מקיים את ציווי הוריו, שמבקשים ממנו לברוח לחרן כדי שיישא אישה מבנות לבן ולא מבנות כנען.

"וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה" – רש"י מלמד שכאשר הצדיק נמצא במקום, שורה קדושה. ממילא כאשר הוא עוזב, חסרונו מורגש. אז למה כשאברהם עוזב את חרן, התורה לא מדגישה את יציאתו?

וזו התשובה: מפני שיעקב היה שרוי במחיצתם של יצחק אבינו ורבקה אימנו, אשר הרגישו בחסרונו לאחר יציאתו, והדבר עשה רושם עליהם ועל כל מי שהושפע בסביבתם. לעומת זאת, אברהם היה שרוי בסביבה של עובדי אלילים, שחסרונו לא הורגש להם כלל.

יעקב אבינו יצא לדרכו, וברגע שמתחיל להחשיך, הוא נשכב לישון וחולם חלום מפעים. בחלומו, הוא רואה סולם שמגיע עד השמיים, ועליו יורדים ועולים מלאכי אלוקים. 

חלום יעקב הוא למעשה משל מושלם לעבודת היהודי בעולמנו אנו: כשם שצריך להעפיל ולהעלות מדרגות בסולם, כך על היהודי לעמול כדי להתקדם. המתכון הבטוח להצלחה נובע מההבנה שכדי להצליח, צריך להתקדם שלב אחרי שלב – אי אפשר להמריא בבת אחת לצמרת. לכן, אסור לנו – פשוט אסור – להיבהל מחושך פתאומי שנפל עלינו חלילה וחס. אלא עלינו להבין שזה שלב חשוב בדרך שלנו למקום שאליו אנו רוצים להגיע.

"ויפגע במקום" – מדובר בלשון תפילה. על כל אחד ואחת מאיתנו לזכור היטב שגם אם פעמים רבות נדמה לנו שהתפילה שלנו "לא נענית", אם נמשיך ונתמיד – בוודאי ש"נפגע במטרה". זאת משום שה' יתברך יעזור לו להגיע אל מה שהוא רוצה. ככה פשוט.

האדמו"ר ה"אוהב ישראל" מאפטא מחזק אותנו: "צריך האדם לצייר בשכלו ובמחשבתו, וידמה לו ממש שהאדם הוא סולם מוצב ארצה בתוך גשמיות וארציות, אך ראשו מגיע השמיימה. היינו [כלומר] בשכלו ובשורש נשמתו דבוק בה' יתברך".

לכל אדם יש את החלומות שאיתם הוא הולך לישון בלילה. 

אנו מייחלים לקום לבוקר חדש, למציאות טובה יותר. אך לפעמים היא טופחת על פנינו. על אף זאת, עלינו לצייר בדמיוננו את ראשנו מגיע השמיימה. עלינו להאמין שנזכה לכל הברכות שאנו מייחלים להן עבור עצמנו – כי שורש נשמתנו מחובר לאדון כל יכול.

פרשת השבוע שלנו באה ללמד אותנו שגם אם איננו מסוגלים לראות את כל הדברים באופן מוחשי ומציאותי, למשל מה כוחה של תפילה, כמה היא עוצמתית ובעלת היקף אדיר, ומה היא יכולה לעשות ואיך היא יכולה להשפיע עלינו, כך גם איננו יכולים לראות ולכמת את ההתקדמות שלנו. איננו יכולים לראות במוחש את מעלותינו, ואף לא את השכר שצברנו במעלה הדרך.

למרות הרגעים הקשים, אסור לנו לוותר. עלינו לצייר במחשבתנו את כל הדברים והאתגרים שעברנו בחיים והצלחנו בהם, במיוחד את אלה שלא האמנו שנצלח אותם.

עלינו לדמיין את כל מה שהיינו רוצים להיות, ואיך אנו משיגים את מה שחסר לנו כדי להגשים את רצוננו. 

למרות שלפעמים אנו רואים מציאות אחרת מול עינינו – ברגע אחד הקדוש ברוך הוא יכול להפוך את המציאות הזאת לכל מה שירצה, ולטובה!