סיפור ועוד יותר סיפור. למה שוב יוסף מספר לאחים על חלומו השני?

חלומות יוסף – לפרשת וישב

משחר ההיסטוריה אנו מכירים את המושג 'שנאת אחים'. דברי הימים רוויים בטרגדיות רבות שנבעו מכך, אך נדמה שאחת הגדולות שבהן התרחשה בפרשתנו. תחילתה במילים "וַיִּרְאוּ אֶחָיו כִּי אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל אֶחָיו וַיִּשְׂנְאוּ אֹתוֹ".

מן הסתם יוסף חש בעוינות זו, שהרי התורה כותבת: "וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם". מכאן שיחסם אליו היה נוקב וחד, ויש להניח שיוסף חש באיבה. כה עמוקה היתה שנאת האחים אליו, עד שלא יכלו לדבר איתו, אפילו לא שאילת שלום, כדעת אבן עזרא. וכן אנו למדים מעיון בדברי חז"ל במדרש שכל טוב, שדורשים את המילים "וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם", ומבארים מדוע כתבה התורה 'דַּבְּרוֹ', ולא כתבה 'לדבר עימו': "לכך לא נאמר 'דבר עמו', אלא 'דַּבְּרוֹ', כלומר ולהזכירו ולדבר בשמו לשלום, אלא לאיבה".

בהכירו את שנאתם אליו, מספר להם יוסף את חלומו: "וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם נִצָּבָה וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי". אך טבעית היתה תגובת האחים: "וַיֹּאמְרוּ לוֹ אֶחָיו: הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ, אִם מָשׁוֹל תִּמְשֹׁל בָּנוּ?", וכתוצאה מכך באופן טבעי: "וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ עַל חֲלֹמֹתָיו וְעַל דְּבָרָיו".

התנהלותו זו של יוסף כלל אינה מובנת, מדוע סיפר לאחיו אודות חלומו הראשון? יתכן שיהיו שירצו לתרץ שהוא לא צפה את תגובתם, לשמע החלום הראשון. הסבר זה אינו סביר, אך תמיהה גדולה יותר, נוכח הישנות מעשהו. לא מובן מדוע סיפר להם יוסף את חלומו השני.

במפרשים מצינו כמה דרכים בביאור מניעיו, ונביא שתים מהן: א. דעת הרא"ש, שיוסף היה 'בר חכים', כלשון אונקלוס, וראה בנבואה ברורה - באספקלריא המאירה. הוא סבר שאסור לו לשמור את הדברים אצלו, שכן חז"ל אמרו שהכובש נבואתו חייב מיתה בידי שמים.   בשל כך אמר יוסף: מוטב לי שאפול בידי אדם – בידי אחי, ומספק אנצל בידי שמים, מאשר שאפול בידי שמים חלילה, על שאכבוש נבואתי, ולא אפרסמנה.

ב. דעתו של אור החיים, וכך סוברים מפרשים נוספים, שיוסף חש וידע שאחיו שונאים אותו, ומצד ההגיון לא נכון היה לספר להם את חלומותיו, אך למרות זאת, ברדפו אחר השלום, ניסה יוסף בכל מאודו לקרב אליו את אחיו, להראות להם שאוהב אותם וסיפר להם את חלומותיו, בניסיון להשפיע עליהם, להסיר את שנאתם מעליו. אור החיים מוסיף שבכך קיווה שיפסיקו לשנוא אותו. הוא אמר להם שמן השמים העלו אותו, והכל נעשה בהסכמה מלמעלה ומסיבה זו עשה לו יעקב אביהם כתונת פסים. הוא חשב וקיווה שאם יודיע להם על חלומותיו, הם ייכנעו במחשבה שיתכן שיצטרכו אותו וישתחוו לו בעתיד, ויפסיקו לשנוא אותו. כוונותיו בסיפור חלומותיו, היו מתוך רצון שיבינו שליבו שלם איתם ורוצה לחיות באחווה.

האחים אמרו שאם מהקב"ה היה יוצא הדבר, לא היה מקום לשנוא אותו. לכל היותר לקנא בו על גדולתו עליהם, אולם סברו שחלומותיו אלו רעיונות הזויים, שהוא חולם, בעקבות רצונותיו. על כך אמרו שחלומו מורה על שני דברים: א. היותו מושל, ב. שרוצה למלוך גם לאחר מכן. וכשם שהחלק השני, של מלוכתו בהמשך לא מציאותי, כך גם החלק הראשון כן, שהרי 'הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ', היתכן שתמלוך עלינו, על עשרה אנשים? אין זו מלוכה, אלא שאתה חלמת על כך. ובודאי שלא היה עולה בדעתם שיוסף יהיה מלך על הגוים. ואם כך, כשם שחלוקה זו נמנעת, גם הראשונה 'אִם מָשׁוֹל תִּמְשֹׁל בָּנוּ'? בתמיהה, גם היא הבל, גם זה שקר כמלכות.

לאחר שראה את תגובתם לחלום הראשון, מדוע בכל זאת שב וסיפר להם את החלום השני? במפרשים מצינו כמה הסברים, אך נסיים בתירוצו של בעל 'הכתב והקבלה'. הוא מסביר שאמנם יוסף ראה שבעקבות החלום הראשון שנאתם גדלה, ובכל זאת לא נמנע מלספר להם גם את החלום השני, משום שחשב שבחלומו הראשון לא הצליח להסביר להם כראוי שקיבל הסכמה שמיימית לרומם את עצמו עליהם. באמצעות סיפור החלום השני ניסה להבהיר שהחלום הוא נבואי, ולא המצאה שלו מהרהוריו. ואכן בחלום השני היו פרטים רבים הנוגעים גם לאביו, שמפחית את החשש שיוסף ישקר.