לרוקן את הנחשים והעקרבים: זהירות, בור לפניך!

השליחות בראי הפרשה – וישב

הנושא המרכזי של פרשת השבוע שלנו, וישב, הוא מכירת יוסף. שורשה בתעדוף יעקב אבינו על פני יתר האחים. יעקב מלביש את בנו חביבו בכתונת פסים – כותנת של אהבה – ובכך מתעוררת סביבו קנאה.

כאילו שזה לא הספיק, יוסף גם שיתף את אחיו בחלומותיו, דבר שהגביר את השנאה כלפיו. בתמימותו, יעקב אבינו, שלח את בנו האהוב אל אחיו, שרועים אי שם את הצאן. על אף שהפגישה עם האחים הייתה מסוכנת עבור הילד היקר של יעקב, הוא עדיין הלך אליהם – כי כך אביו ביקש.

רגע לפני המפגש עם האחים, מתארת התורה את פגישת יוסף עם איש אנונימי.

מיהו אותו האיש האנונימי שלא מוזכר שמו בתורה?

על פי המפרשים, מדובר היה במלאך גבריאל בכבודו ובעצמו. 

הרב סולובייצ'יק הציע נקודת מבט מעניינת שיש לה השלכה מעשית לחיינו: תמיד אנו מחפשים את "אותו האיש". האיש שהציק לנו, האיש שפגע בנו, האיש שאנו שונאים. 

אנו מדמיינים כי הרצון הכמוס של אותו האיש היה להרע לנו. אך פה נעוץ השיעור: אין אדם, ואף גורם, שיכול להזיק לנו אם הקב"ה לא נתן את ההוראה לכך.

ומה עם החלומות?

כשהושלך לבור, יוסף הצדיק נקרע ברגע אחד מכל מה שהכיר. מיד ליד הוא עבר עד שמצא את עצמו בארץ זרה, חסר כול. אפילו כתונת הפסים, שסימלה עבורו את כל מה שהיה פעם בית, נקרעת. 

ללא אף אחד שיתמוך בו, נותר יוסף עם עצמו ועם חלומותיו.

התורה מעידה שהבור הריק שאליו נזרק יוסף, גם "אֵין בּוֹ מָיִם". חכמינו מיד מפרשים: "מים אין בו, אבל עקרבים ונחשים יש בו". 

רש"י בפירושו מגלה לנו מה עומד מאחורי הפירוש: "אם הבור ריק, מדוע טרחה התורה הקדושה לעדכן ש"אין בו מים"? ללמדנו שאין חלל בעולם שהוא ריק.

כל חלל מתמלא במשהו – אם המים מסמלים תורה וחיים, אזי מקום שאין בו מים, ריק מחיים. 

ומה יש במקום שאין חיים? עונים חכמינו: נחשים ועקרבים. במקום שאין חיים, מזדחלים להם אט־אט דאגות ופחדים, ומציפים את הבור. כשאנו נופלים לבורות האלה, כל הפחדים שלנו, בדיוק כמו נחשים ועקרבים, מתחילים לסובב אותנו.

עצם הידיעה, היא חלק מהפתרון. לכן, העצה היא להיות מודע לעובדה שאין כזה דבר "חלל ריק". עלינו למלא כל מקום שאליו נקלענו במחשבות טובות ובעשייה מבורכת.

יוסף הצדיק, ועתה גם הבודד, יכול היה לשקוע בקלות ל"בור" ללא תחתית. אבל הוא בחר אחרת: הוא למד את הסביבה, גייס את כל כישוריו, יכולותיו וחלומותיו – ובתוך זמן הפך להיות המשנה לשליט מצרים. הוא לא התמכר להצלחה, אלא זכר היטב בכל רגע ורגע מי הרים אותו לגדוּלה.