אהבה מתעוררת: סוד הזוגיות המוצלחת לפי שיר השירים

"אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" (שיר השירים ג', ה')

למה צריך להעיר את האהבה? ומהי בכלל אהבה?
בקליניקה שלי אני נתקלת פעמים רבות במשפט הבא: "זהו, נגמרה האהבה! האהבה מתה!". כשאני מקשה ושואלת למה הכוונה, התשובה לרוב היא: "אין לי יותר רגשות כלפיו, אפילו חשה סלידה".

כדי להבין את האמירה הזו, בואו נברר תחילה מהי אהבה. שאלה זו נשאלה כבר על ידי ביאליק בשירו "הכניסיני".
הרב דסלר בספרו מכתב מאליהו (חלק א', עמ' 37) נותן תשובה מעמיקה: "יותר ממה שהנתינה באה בעקבות האהבה, האהבה באה בעקבות הנתינה".
למעשה, כשאנחנו אוהבים מישהו, טבעי לנו לשמוח בנתינה כלפיו. החידוש של הרב דסלר הוא בכך שהוא מלמד אותנו שדווקא הנתינה היא זו שמביאה לאהבה.

איך זה עובד?
התורה מצווה אותנו: "ואהבת לרעך כמוך" – כלומר, עלינו לאהוב את הזולת כפי שאנו אוהבים את עצמנו. אבל איך ניתן לאהוב את הזולת באותה מידה? הרב דסלר מציע דרך להגיע לכך: כשאנו נותנים לאחר – בין אם זו מילה טובה, עצה, או חפץ השייך לנו – אנו מתחילים לראות את האחר כחלק מאיתנו, וכך נוצרת האהבה.

אהבה בזוגיות:
בחיי הנישואין, נתינה היא המפתח. כשאישה שואלת את עצמה מה היא יכולה לתת לבן זוגה – לא מתוך ציפייה לקבלת תמורה, אלא מתוך רצון לחזק את האהבה ביניהם – הקשר מתעמק ומתבסס.
עם זאת, חשוב לזכור שהאיזון בין נתינה לקבלה הוא קריטי. רבות מהנשים יודעות לתת, אך מתקשות לקבל. ידיעה כיצד לקבל אינה פחות חשובה מנתינה. האיזון העדין הזה מפרה את הקשר, יוצר דינמיקה בריאה בין בני הזוג ומחזק את אהבתם.

אהבה היא עבודה:
אהבה אינה עניין מובן מאליו; היא עבודה שדורשת השקעה מתמדת. שלמה המלך מגלה לנו את הסוד הזה בשיר השירים: האהבה מטבעה מתנמנמת, וצריך להעיר ולעורר אותה. אם לא נעשה זאת – היא לא תתעורר מעצמה. האחריות היא עלינו, ולא על אף אחד אחר.

ידיעה זו מעניקה תחושת ביטחון: עתידה של האהבה תלוי בנו. אם נשקיע בה – היא תפרח, ואם נזניח אותה – היא תיבול.

שאיפה לאהבת אמת:
המטרה היא להגיע לאהבת אמת – אהבה שאינה תלויה בדבר. רבים מאיתנו יגדירו את האהבה האולטימטיבית כאהבת אם לילדה, שבה האם נותנת את כל כולה לילדיה מבלי לצפות לתמורה.
עם זאת, יש אהבה גבוהה אף יותר: אהבת בעל ואישה. בעוד הקשר בין אם לילדיה הוא קשר גשמי, אהבת בעל ואישה כוללת גם פן רוחני עמוק. הם נשמה אחת המחולקת לשני גופים, ולכן הקשר ביניהם משלב את הגשמיות והרוחניות גם יחד.

"ואהבת לרעך כמוך" – אנחנו אחד:
כשהבעל והאישה מבינים שהם יחידה אחת – הם "אחד" (בגימטריה 13), ומכאן מתעוררת ה"אהבה" (גם היא בגימטריה 13).
אהבת אמת נולדת מתוך הבנה זו: אנחנו נשמה אחת, ושום דבר אינו יכול להפריד בינינו.