מהמזבח למטבח: כך נולדו הסופגניות והלביבות של חנוכה

לקראת חנוכה, כשהמאפיות והקונדיטוריות מתמלאות בניחוחות מתוקים של סופגניות וריח לביבות מטוגנות עולה מכל בית, מעטים יודעים את סיפורם המרתק של המאכלים המסורתיים הללו. מחקר היסטורי מקיף חושף כי המנהג לאכול מאכלים מטוגנים בשמן בחנוכה מושרש עמוק בהיסטוריה היהודית.

רבנו מימון, אביו של הרמב"ם, כתב כבר לפני כ-900 שנה על חשיבות מנהג אכילת ה"ספונג'" - הסופגניות העתיקות. "אין להקל במנהג אל ספונג' והם הצפיחיות בדבש", כתב, והוסיף כי טיגונן בשמן רב מהווה סגולה לפרנסה טובה לכל השנה. מעניין לציין כי הסופגניות של אז היו שונות מאוד מאלו שאנו מכירים כיום.

הלביבות, לעומת זאת, עברו מהפך דרמטי. בניגוד ללביבות תפוחי האדמה המוכרות לנו, הגרסה המקורית הוכנה מגבינה וקמח. השינוי התרחש רק לאחר גילוי אמריקה, כשתפוחי האדמה הגיעו לאירופה. בספר 'שתי ידות' מלפני 500 שנה נכתב במפורש על "לביבות עם גבינה בחנוכה", עדות לצורתן המקורית.

הקשר העמוק למקדש וליוונים מתגלה בהסברים שונים למנהג. הרב שלמה זלמן אויערבך מסביר כי הסופגניות מזכירות את צער חילול המזבח בידי היוונים, שכן בברכה עליהן מוזכר המזבח. מסורת אחרת קושרת את הלביבות ל-13 הפרצות שפרצו היוונים בחומות המקדש, כאשר המילה "לאטקס" (לביבות באידיש) מתקשרת למילה "לאטע" - טלאי, המסמל את תיקון הפרצות.

הסופגנייה המודרנית, עם זאת, היא תוצר של מפגש תרבויות. העולים מגרמניה הביאו עימם את מתכון ה"ברלינר" - סופגנייה גרמנית מסורתית שנמכרה בתקופת חג המולד. כך נוצר החיבור המושלם בין מסורת עתיקה לטכניקות אפייה מודרניות, שהוליד את הסופגנייה הישראלית המוכרת.

בימינו, המאפיות מציעות מגוון עצום של סופגניות - מהמסורתית עם ריבה ועד לגרסאות מודרניות עם מילויים מפתיעים. אך מעבר לטעמים המשתנים, המהות נשארה זהה: זכר לנס פך השמן ולניצחון החשמונאים, המתבטא במאכלים מטוגנים בשמן, ממש כמו אותו פך קטן שהאיר שמונה ימים.