דמעות של מרן: המאבק על כבודם של תלמידים חלשים

מנהל תלמוד תורה חשוב החליט שהשנה הוא לא ישלח את בוגריו לישיבה מסוימת בשום אופן. כשביררו מדוע, הסביר שהישיבה מקבלת תלמידים מחיידרים חלשים והוא חושש שתלמידיו יתקלקלו. 

כשהגיעו הדברים לאוזניו של מרן ראש הישיבה הגראי"ל שטיינמן זצ"ל, הוא הגיב בחומרה נוראה. הוא ביקש מנאמן ביתו רבי יצחק לווינשטיין להודיע לאותו מנהל שלא ידרוך יותר בביתו.

המנהל, שהיה רגיל לקבל יחס של כבוד ממרן, נחרד מההרחקה המוחלטת. הוא ביקש מהגר"י מישקובסקי לסייע לו לרכך את הרושם ולהסביר שהתכוון רק לטובת החינוך.

כשנכנסו השניים לבית מרן, הוא השפיל את מבטו ולא הרימו במשך כל השיחה. לבסוף אמר: "מאז קין והבל שני אנשים אינם יכולים להחזיק בדעה אחת. אשרי האיש שיכול לעבור את חייו בלי לפגוע באף אחד".

באומרו זאת, דמעות זלגו על לחייו של מרן ואחת מהן טפטפה על השולחן. זו הייתה הפעם היחידה בה ראה הגר"י מישקובסקי את מרן בוכה.

מרן הסביר כי אין להעדיף תלמידים מוכשרים על פני חלשים. הוא הזכיר שדווקא תלמידים בינוניים כמו רבן יוחנן בן זכאי העבירו את התורה לדורות הבאים. גם הנצי"ב מוולוז'ין, שהנהיג את הישיבה חמישים שנה והשפיע על עולם התורה כולו, הצליח בזכות עמלו ודמעותיו ולא בזכות כישרונותיו.

"כשאני מסתכל על התלמידים", אמר מרן, "אני חושב שאולי כאן מונח המוסר התורה הבא. לא הכישרון קובע אלא העמל והיגיעה. לכן אין טעם להעדיף תלמידים מוכשרים".

מרן הדגיש שעיקר העבודה בישיבה היא לתת לתלמידים מתיקות בלימוד וללמדם דרך ישרה, גם אם זה בא על חשבון ההספק. מי שאוהב ללמוד זוכה להינצל מדינה של גיהינום, וגם אם חלילה אינו ירא שמים כראוי, זכות התורה תעמוד לו והמאור שבה יחזירו למוטב.