לפעול לפי הלב. לפעמים זה הכי קשה

השליחות בראי הפרשה – ויגש

היכולת לגשת והאומץ לבצע 

הפרשה מספרת על אחד הרגעים הדרמטיים שיש - יהודה מתעמת עם המשנה למלך מצרים, יוסף, העימות מולו מתבצע תוך כדי לקיחת סיכון, יהודה עלול להיכנס לכלא במקום אחיו הקטן בנימין. והכל  כדי להציל את אביו מייסורים על אובדן אחרון בניה של רחל.

יהודה שניגש אל יוסף, המשנה למלך, מגלה לנו כי דווקא ברגעים של מתח וריב נוצרת גם יכולת ההתקרבות. איך אפשר להגיע לידי התקרבות? תוך שחרור כל המחיצות המוכרות, לשחרר את האגו לרגע ולהבין מה הצד השני רוצה. 

יוסף נפעם ממסירותו והקרבתו של יהודה, ולכן אינו מסוגל כבר להסתיר את זהותו: "וְלֹא יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק לְכֹל הַנִּצָּבִים עָלָיו וַיִּקְרָא הוֹצִיאוּ כָל אִישׁ מֵעָלָי וְלֹא עָמַד אִישׁ אִתּוֹ בְּהִתְוַדַּע יוֹסֵף אֶל אֶחָיו. וַיִּתֵּן אֶת קֹלוֹ בִּבְכִי..." (בראשית מ"ה).
ברגע אחד, נראה כלקוח מחלום, כל מאורעות חייהם חולפים לפניהם. כל הרגשות המודחקים שהיו מול יוסף. המעשה הנורא שעשו, הכאב שגרמו למשפחה – הכל מתעורר לנגד עיניהם לתחייה.

בבת אחת הכל חשוף, אין דרך להסתיר או להסתתר, אין דרך לברוח או דרך לתקן. על פניו ניכר שאילו היו יכולים להחזיר את הגלגל אחורה – לבטח היו עוצרים, מוותרים על גאוותם ומונעים את המעשה המזעזע. 

האומץ להיות שם באותם רגעים

יוסף עושה את זה מגלה תעצומות נפש גדולות מול אחיו, מול הבור שנפער לנגד עיניו. על אף שהם מחזירים אותו כמה שנים אחורה הוא לא בוחן את המצב על פי התפקיד החדש שלו, אלא פשוט מתמסר עבור האחים שלו, פשוט נמצא שם עבור המשפחה והאחים שלו. לא פוחד להרגיש. להראות את הכאב שלו.

אז לגבי יוסף, איך ביצע את זה בשטח? לפעמים הדרך להתרפא מכאב ומאכזבה היא לנקות מהראש. להזיז הצידה את הגורמים המפריעים, לנקות את הרגשות שחוסמים אותנו, להתנער מכל האמירות המורידות של "מה יגידו..." וכו'. 

יוסף מגלה אומץ לפעול בהתאם להרגשת הלב. הוא מדגיש עד כמה המחשבות העקומות של הסביבה לא משפיעות עליו, הוא פועל על פי הלב, בלי לעשות חשבון.