בחזרה למקורות: "האיש פתח את הברז ונדהם"

הרמח"ל כותב בספרו "מסילת ישרים", כי אדם צריך לשאול את עצמו בכל צעד ושעל בחייו, תוך כדי עשייה, מהו תפקידו וייעודו בחיים?  

מסופר על בעל בית בעיירה נידחת שמחליט לחסוך כסף בצד ולצאת למסע קניות בעיר הגדולה של מוצרים אשר אינם בהישג יד בעיירה הפשוטה והצנועה.  

כאשר הגיע מועד הנסיעה, נרגש כולו יצא אותו איש פשוט לעיר הגדולה. כאשר הגיע הבחין לפתע בשריפה והחל לקרוא למלא דליים על מנת לכבות את האש. אלא שהסתכלו עליו תושבי העיר בתמיהה והסבו את תשומת ליבו כי אין צורך לעשות דבר, מכיוון שהכבאית תגיע בעוד מספר דקות ותשתלט על האש. וכך היה. האיש, אשר גילה את האפשרות החדשנית שאיננה קיימת בעיירה שבה הוא מתגורר, החליט להביא את ההמצאה הנדירה לעירו. בזמן ששהה בעיר היה אותו איש צמא והבחין בהמצאה הנדירה שלא הכיר מעולם - ברז אמיתי שדרכו יוצאים מים בכל זמן שרוצים. והרי תושבי העיירה רגילים עד כה לשאוב מים. נרגש מאוד החליט האיש להביא את ההמצאה המדהימה לעיירה. 

כאשר חזר הודיע חגיגית לתושבי העיירה כי תם זמנה של שאיבת המים ומעתה הם הולכים להשתדרג. אלא שביום שהציג את ההמצאה החדשה לתושבי העיירה, נחל אותו איש אכזבה גדולה, כאשר פתח את הברז ולא יצאו שום מים. חזר האיש, אשר היה נחשב לאדם מכובד מאוד בעיירתו, לביתו - בוש ונכלם. כעבור זמן פרצה שריפה בעיר והאיש חשב שזו ההזדמנות שלו להוכיח לתושבי העיירה אחרת ולהשיב את כבודו. אלא שכאשר ניסה להפעיל את הכבאית החדישה שהביא לעיירה, התאכזב לראות כי היא לא עבדה ולא יצאו שום מים מצינור הכבאית. הסיבה: הברז וצינור הכבאית לא היו מחוברים כמובן לאף מקור מים. 

כולנו נחשבים לברז, לצינור. אלא שכאשר יהודי לא מחובר למקור שלו אזי הוא לא יכול להיות באמת כלי קיבול ומן הסתם גם לא יוכל להצליח באמת להוציא "מים" לתועלת. זה יסוד מאוד גדול בעבודת ה'. דוד המלך אומר על זה בתהילים "ואני קרבת אלוקים לי טוב" - מי שרוצה שיהיה לו טוב, החיבור שלו צריך להיות למקור הברכות כולן, לבורא עולם. ככל שנתחבר אליו, יהיה לנו רק טוב.