חזק ונתחזק: הרב אריה לוין על פרשת ויגש

השבת נקרא את פרשת ויגש.
במהלך הפרשה, מסופר על התגלותו של יוסף לְאֶחָיו, וזהו התיאור המופיע: "וַיֹאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו, אֲנִי יוֹסֵף, הַעוֹד אָבִי חָי. וְלֹא יָכְלוּ אֶחַיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו".
מדוע יוסף באותה נשימה שהוא אומר לאחים "אֲנִי יוֹסֵף", דחוף לו גם לשאול אֶחָיו "הַעוֹד אָבִי חָי", הרי הוא כבר שאל אותם על כך מספר פעמים, וקיבל תשובה שהוא חי, וגם בדברים שיהודה אמר לו, הוא דיבר על כך שאביו חי?!
מי שיקרא את תחילת הפרשה, יראה שיהודה מדבר אל יוסף ומנסה לשכנע אותו לשחרר את בנימין, כאשר עיקר בקשתו היא להתחשב באביו הזקן, מחשש שאם בנימין לא ישוב אליו, הוא ימות.
כאשר יוסף מתגלה לאחיו, הוא שואל אותם שאלה עוקצנית "הַעוֹד אָבִי חָי"? אני יוסף שמכרתם אותי, האם אבי עדיין חי? במילים אחרות, מדוע כשמכרתם אותי, לא התחשבתם באבא שלי האם הוא ימות כתוצאה מכך, ומדוע פתאום מעניין אותכם שאבא שלכם ימות בגלל שבנימין לא יחזור אליו?
"וְלֹא יָכְלוּ אֶחַיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו".
כשיוסף מציג להם את האמת הכואבת, אין להם מה לענות לו.
אם נתבונן, נשים לב שגם אנחנו לפעמים מתנהגים כמו שיהודה ואחיו התנהגו כלפי יוסף, שכשרצו התחשבו ביעקב אביהם, וכשלא רצו, לא התחשבו.
על כל צעד ושעל בחיינו, עלינו לשים לב, שמה שאנחנו דורשים מאחרים, אנחנו גם דורשים מעצמנו, בבחינת "נָאֶה דוֹרֵש, נָאֶה מְקַייֵם".

 שבת שלום ומבורך,
 הרב אריה לוין, תל אביב.