ברית נאמנה

רבי נחמן מברסלב כותב בספרו המפורסם - ליקוטי מוהר"ן (ח"ב, פ"ז), שעל ידי תיקון הברית אדם זוכה להאיר באמונה. עיקר העבודה של האדם בעולם הזה הוא רק לזכות באמונה. אולם, מכיוון שהאמונה היא עבודה גדולה מאוד, כפי שרבי נחמן מבאר בתורה זו – שצריך להאיר באמונה עד שהיא תהיה ממש מאירה וחזקה, וכמובן שזה דבר גדול מאוד לזכות בו, לכן חשוב מאוד לזכות במידה היקרה של תיקון ברית הקודש. על עניין זה מדבר רבי נחמן במספר מקומות בספריו, ואומר שברית ואמונה הם שני דברים הקשורים זה לזה ומבסס דבריו על הפסוק: "ובריתי נאמנת לו". כאשר תינוק מגיע ליום השמיני של חייו עושים לו ברית מילה, וחשוב מאוד לזכור כל החיים את הברית הזאת. מדוע? משום שברית זו פירושה שכרתנו ברית עם הקב"ה, כך שנושא חשוב זה, שהצניעות יפה לו, יהיה אך ורק על פי התורה, שמור ומקודש. ורק כאשר אדם זוכה להיות שמור ומקודש בנושא הברית הוא יכול לזכות לאמונה. ואז, ימצא את זיווגו ויזכה לשלום בית.

בני הזוג ואור האמונה האישה, נקראת אמונה. הבעל צריך להאיר באשתו את אור האמונה. לשם כך, הוא מוכרח שאור האמונה יאיר לו בעצמו, וזה כמובן תלוי בתיקון הברית שלו. אבל אם הבעל לא מאיר באשתו את אורות האמונה, זה כבר נקרא פגם הברית. כלומר, אדם לא צריך לפגום בברית בגשמיות ממש, אלא די בכך שהוא לא מאיר באשתו את אור האמונה. ומכיוון שלא עשה זאת, אלא אף נטה ממנה, לכן יהיה לו מאוד קשה למצוא את זיווגו (אם עדיין לא התחתן). ואף אם מוצא את זיווגו, את החצי השני שלו, היא מתנגדת לו. לכן, אדם ששם את העבודה על מידת האמונה בראש סולם העדיפויות שלו זוכה לשלום בית. לפני שבני זוג מגיעים לרגע החתונה, או אפילו להכרות, עליהם לדעת שיש להם את הזיווג משמים שהועידו להם, הזיווג ששייך להם. לכן, גם במקרה זה עניין שמירת הברית חשוב מאוד. הבחור, לא יסתכל על שום אישה אלא יחכה עד שימצא את בת זוגו, האישה איתה יחיה על פי דת משה וישראל. וגם הבחורה, תצטנע בלבושה ובהתנהגותה ותשמור עצמה לבן זוגה האמיתי והיחיד. רווקים ורווקות שאינם נוהגים על פי גדרי הצניעות נוטים מבני זוגם, כלומר מתרחקים מהם. זו הסיבה שקשה לצעירים וצעירות רבים למצוא את זיווגם, כמבואר בדברי רבי נחמן. ולא רק, גם אם מצאו את זיווגם ואין להם שלום בית, זה לא נקרא שהם מצאו את זיווגם באמת. למה? מכיוון שאין ביניהם חיבור אלא מחלוקת הנובעת בגלל העבודה שהם נטו זה מזו ומהתנגדות האישה על בעלה.

אין שום טעויות! אין שום טעויות ומקרה בעולם הזה. הכל מדויק ובהשגחה הפרטית של בורא עולם. והכל, כמובן, תלוי גם במעשיו של האדם. כך גם שלום הבית בין בני הזוג, שתלוי בקדושה שלהם. ולא כמו שרבים חושבים, בטעות גדולה, שהקשר בין בני הזוג הוא דבר טבעי שתלוי בהתאמה של האופי או אם יש משיכה וכדומה. זו טעות גדולה, ולצערנו מאוד נפוצה. בחור ובחורה מפחדים להתחתן מכיוון שהם חוששים שהם לא מכירים זה את זו, ואולי לא יהיה להם שלום בית בגלל שהם 'לא מתאימים'. אבל ההיפך הוא הנכון, דווקא בגלל שהם לא מתחתנים הם עוברים על 'ערימות' של עבירות, אחד הגורמים העיקריים למריבות והמחלוקות. אילו היו מתחתנים ושומרים על גדרי ההלכה הם היו מסתדרים מצוין.

על פי הנוסחה הנכונה זה לעג היצר על אותם 'חכמים' בעיניהם, שחושבים כי הם חכמים יותר מהדורות הקדומים. ולא רק, אלא גם בטוחים שקודם כל, לפני שמתחתנים, צריך להכיר אחד את השני היטב (דבר שיכול להימשך חודשים ואפילו שנים), ובסוף הם אפילו לא מתחתנים. וגם אם הם מתחתנים, יש להם בעיות רבות שנוצרו עקב העבירות שנעשו מפגימה בברית. לעומת זאת, בי זוג שמתחתנים על הפי הנוסחה הנכונה של התורה, נפגשים לצורך הכרות ולא מותחים את תקופת המפגשים כמו מסטיק, מוודאים שהם באותו כיוון ומתחתנים – חיים מצוין ביחד, בשלום ואהבה שרק גוברים עם הזמן והקשר ביניהם נעשה חזק והדוק יותר עם הזמן. זה דבר שרואים בחוש משני צידי המטבע. השקר הגדול של אותם שהרבו להיפגש בטענה ש'אנחנו צריכים להכיר אחד את השני' - אלה לא מתחתנים. וגם אם כן, חייהם ממש כגיהינום עלי אדמות – אין אהבה, אין יכולת להגדיר את הבעיות שלהם. כשמתבוננים על זה, נראה שהם התחתנו כדי לריב ולפתח שנאה אחד לשני... אבל הכרתם אחד את השני לפני החתונה, לא? אז מה קרה עכשיו? לעומתם, אלו שהתחתנו על פי הנוסחה חיים ביחד עד מאה ועשרים. ואני מדבר על עובדות בשטח, דברים שאני רואה מקרוב. ואתם בודאי שואלים – איך זה יתכן? איך אפשר להכיר במספר מפגשים בודדים את האדם שאתה עומד לחיות איתו כל החיים? התשובה היא, שבני הזוג באמת לא מכירים, אבל בוטחים בבורא עולם. בוטחים בהשם שיודע ומכיר את כולם, אפילו יותר טוב ממה שהם מכירים את עצמם, והוא, ורק הוא, מזווג הזיווגים יודע מי מתאים למי. נשמע מוזר? טוב, תלוי איך מסתכלים על זה. אם זה במשקפי השקר של העולם הזה, בעיניים הטבעיות, זה בהחלט יכול להישמע מוזר ואולי גם לא אפשרי. אבל בעיניי האמונה ועל פי דברי רבי נחמן מברסלב זה ברור: אלו שלא פגמו בברית ולא נפלו לתאוות ניאוף, מוצאים את זיווגם ויש להם שלום בית. אלו שפגמו בברית שלום הבית רחוק מהם כמו מזרח ממערב... ספרים ודיסקים מומלצים בנושא זה (לנשואים ולאלה שטרם נישאו): בגן השלום – לגברים, חכמות נשים – לנשים. דיסקים: בת מלך, בחירת הזיווג

תכיר את בעל הבית חשוב מאוד לדעת, שכדי לזכות באמונה (ולכל 'עסקת החבילה' המתוקה המצטרפת אליה), אדם חייב להפנים היטב את העובדה שהוא בא לעולם הזה כדי להגיע להכרה שיש בעל בית לעולם! ולא מדובר רק בהכרה שטחית, אלא לדעת בבירור שרק השם יתברך קובע הכל. ואם כך, על האדם לדעת את מקומו, משמע את אפסיותו. אין לו כוח להחליט או לקבוע כלום, אלא רק על ידי התפילה. כי כל מה שאתה עושה, דע שבורא עולם הוא זה שנותן לך את הכוח לעשות ולפעול. פנייה ותפילה לבורא מסייעות לאדם לקבל את הכוח לפעול ולעשות דברים טובים באמת. זה לא נעים לחשוב שזה המצב, אבל אי הנעימות הזו נובעת מהעובדה שאדם רוצה לחיות בדמיונות, לחשוב שהוא משהו, שהוא, אם אפשר לנסח זאת, כל יכול... זה הרע שנכנס באדם מאז הפיתוי של הנחש: "והייתם כאלוקים", זה מה שגורם לו לא להתפלל, להיות מתוסכל ממה שהוא לא מצליח לעשות. והכי גרוע, הוא עוד בא בטענות על השם... אדם שרוצה לזכות במידת האמונה צריך לדעת את האמת: אני כלום! מי שחושב שהוא 'משהו' חי בשקר. וככל שהוא יחשוב שהוא 'משהו' הכאב, הסבל, התסכולים והמרמור רק יתגברו. למה? כי פה לא מסתדר לו, ושם לא הולך לו, וכאן קשה לו. ולפעמים הוא גם מאוד מתעקש לחשוב שהוא 'משהו', לכן משמים מחליטים לתת לו 'מתנה' – אשליה שהוא 'משהו', וכך הוא הולך לו בחיים עם האשליה שבסוף מובילה אותו להפסיד את הכל. נותנים לו להצליח כדי ששכרו יהיה בעולם הזה, אבל משמעות הדבר הזה היא, שהוא מאבד את כל הנצח שלו. וגם אותה 'הצלחה' שנותנים לו בעולם הזה, מה טיבה? שהרי, מה יש להצליח בעולם הזה? מדוע אנשים רודפים כל כך אחרי הרצון להצליח? ההצלחות הכי גדולות של העולם הזה הן מרות כלענה, מלאות בצער ועגמת נפש, פחדים ובעיות נפשיות כידוע לכל בר דעת. מי שחושב שיש לו מה לעשות בעולם הזה חוץ מלהתקרב לבורא עולם, בבקשה, שיודיע לי מהו הדבר שמצא... ומי לנו כמו דוד המלך ע"ה, שחטא פעם אחת בחייו וזכר זאת כל ימי חייו: "וחטאתי נגדי תמיד" הוא אומר בספר התהלים. דוד המלך ראה את החיסרון שלו מול עיניו כל הזמן כדי שדעתו לא תזוח עליו, כדי שלא ישכח את השם. אדם שזוכר את חסרונותיו לא מתגאה. הוא זוכר תמיד שהוא בסך הכל בן אדם, בשר ודם, שעלול לחטוא, שהחטא רובץ לפתחו מבוקר עד ערב, דבר שמוביל אותו לדבר עם בורא עולם כל הזמן, לבקש את עזרתו ולדעת את מקומו. אולם, אדם שלא מדבר עם השם ולא מבקש ממנו הכל, עד לפרט הקטן (ראה הרחבה בספר בשדי יער) חושב שהוא יכול להסתדר יופי בחיים בלי השם, חלילה. אך אם היה יודע באילו סכנות הוא נמצא בכל רגע ורגע בחייו, בגשמיות וברוחניות, הוא היה מקדים לכל דבר תפילה, בקשה ותחנונים. כי עיקר הסכנה שאדם נמצא בה באופן תמידי, היא הסכנה על שמירת הברית והצניעות. על כך נאמר בזוהר הקדוש שזה עיקר היצר הרע: "עיקרא דיצרא בישא על עריין" (עיקר היצר הרע הוא על עריות). אי אפשר בשום פנים ואופן לעמוד בניסיונות שיש מבית ומחוץ, בפגמי העיניים והמחשבה, בכל ערוצי התקשורת והמדיה, בפריצות שברחובות בלי תפילה. בלי לדבר עם השם, כמו שכתוב בגמרא הקדושה, שבכל יום יצרו של אדם מתחדש ומתגבר, אך אלמלא הקב"ה עוזרו – אינו יכול לו. בלי התפילה האישית היומית (ההתבודדות) על שמירת העיניים, אדם מוצא את עצמו הולך ברחוב כמו שיכור ושוכח לגמרי את השם. במקום להיות דבוק בבוראו הוא משוטט עם עיניו כמו 'רדאר', משתדל לא לפספס שום דבר שעובר ברחוב... מחפש תאוות דמיונות במקום את הדבר האמיתי – את בורא עולם. עניין התפילה, כמובן, שייך לכל תחום ותחום בחיים. על כל דבר צריך להתפלל – על האכילה, השינה, הילדים, שלום הבית, העבודה וכן הלאה. אכילה, אם היא הופכת לתאווה, היא אחד הדברים שמפילים את האדם משבעים פנים שבתורה. גם על המצוות אדם צריך להתפלל כדי שיקיימן כראוי. למשל, על לימוד התורה – אם הוא לא ילמד את התורה לשם שמים, היא עלולה להפוך לו לסם מוות במקום להיות סם החיים. לימוד תורה בלי תפילה מפיל את האדם לגאווה הגורמת לו לחלוק על צדיקים, ובהמשך, על כל מי שרק אפשר. קורח, הוא דוגמא טובה, שטוב היה אילו לא היה לומד את התורה, שאז לא היה מעז לחלוק על משה רבינו. גם דואג ואחיתופל, שאין להם חלק לעולם הבא, למדו תורה מתוך גאווה וחלקו על דוד המלך. הסכנה אורבת לאדם בכל מקום, בכל רגע, והיא גדולה. אך אם אדם מודע לזה, הוא מתפלל ומבקש מבורא עולם שיעזור לו. ועל ידי התפילה האישית – ההתבודדות, אדם יודע לסמן בדיוק את מקומו, להעריך היטב את מצבו – את ריחוקו מהשם, מעבודת התפילה, מלימוד תורה לשמה, מהתכלית. על ידי חשבון נפש זה הוא זוכה לשמירת הברית שתוביל אותו להאיר את האמונה. יהי רצון שנזכה לשמור את הברית ולמידת האמונה, וכך נראה את גאולת ישראל במהרה בימינו, אמן.