סיטואציה שנמשכת מעל עשור, יש בכלל עניין לנסות לשנות אותה?

"וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה" – פרשתנו עוסקת ברגעיו האחרונים של יעקב ובבקשתו לעלות ארצה, ולהיקבר במעלת המכפלה. יעקב אבינו מבקש מבנו, יוסף, לא להישאר ולו שעה אחת נוספת במצרים, אלא שבנו יעלה אותו מיד לארץ הקודש.

אם נביט לאורך מהלך חייו של יעקב אבינו נראה כי השנים היפות ביותר - זוכה יעקב אבינו לחוות במצרים. הוא רואה את הצאצאים שלו משגשגים, מגיעים לגדלות.

ומדוע דווקא בארץ כה חשוכה מבחינה רוחנית זוכה יעקב לחיי שמחה ונחת? הזוהר הקדוש מציין שדווקא מתוך חושך, מתוך תחילת גלות ישראל, מתוך ירידה – זוכים לעלייה אמיתית, לעלייה רוחנית, לשמחה.

"הִנֵּה אָבִיךָ חֹלֶה": התורה מספרת על יעקב אבינו שקודם פטירתו חלה. בנוסף, התורה מספרת כי לא היה מושג של חולי בעולם עד ליעקב אבינו. ולכן כשאדם היה צריך לסיים את תפקידו היה מתעטש ונופל, כך הייתה פורחת נשמתו.

אך יעקב אבינו ברגישותו פנה אל ה' יתברך ואמר - ריבונו של עולם, אדם מת מן העולם בפתע פתאום, בלי שיצווה את בניו, ובלי שיברך אותם, ואותו האדם גם לא זוכה לעשות תשובה בסוף ימיו. לכן בבקשה ממך, אדם שהגיע זמנו להיפטר מן העולם, יהיה חולה כמה ימים על מנת שבני ביתו יכינו את עצמם, וכן גם הוא יכין עצמו להסתלקותו.

ולכן, מאז בקשת יעקב אבינו ירדה מחלה וחולשה לעולם.

הקב"ה ידע שבקשתו תגיע. ואכן, ריבונו של עולם יודע ליצור כל סיטואציה, לנחם, לעטוף ולהקל על הכאב לפני לכתו של אדם אהוב. אלא שה' רצה יצירתיות מיעקב. ובנקודה זו – ה' מבקש מאיתנו: תפעילו את הראש, תיצרו, תייצרו רעיונות. תחדשו. ה' רוצה מאיתנו פתרונות יצירתיים, כאלו שינחמו את הסביבה שלנו.

יזם, מנהיג, החובה על כל אחד להפוך להיות כזה. גם אם מדובר בתפקיד בארבע האמות, ולא כזה שחוצה יבשות. להיות מנהיג זה לדעת לשים את המיקוד על מה שיש באפשרותי לעשות, להביא פתרונות לבעיה, לנסות לשפר את המצב. ולא חלילה לשבת בחיבוק ידיים.

מנהיג הוא אחד שלוקח יוזמה, שפועל, גם אם זה במישור הנמוך ביותר, אחד שרוצה למקסם את הסיטואציה.

באחד הבניינים במרכז הארץ רצו דיריי הבניין להוסיף לדירתם מרפסת. שנים רבות המצב נמשך כמו שהוא, כשכל כמה שנים אחד מהדיירים מרים את הכפפה, מבקש עצת מחיר מקבלן – אך לא נרשם כל שינוי בשטח. השכנים חפצו מאוד בהתרחבות הזו, בהנאה מהשמש במפרסת החדשה שתככב בדירתם, אך הפחד מהאחריות מנע מהם. "האם תוספת בנייה כזו היא בטוחה?", "האם הקבלן יגזול אותנו?", "והאם דיירי הבניין יסכימו פה אחד לבנות ולשלם עבור זה?", אלו הן המחשבות שחלפו בליבם.

כך הסיטואציה נמשכה מעל עשור. עד שאחד השכנים החליט לקחת את המושכות, ולהיות האדם שיתווך בין הקבלן לדיירים, וכן נידב את ביתו וערך את כל הפגישות עם הקבלן והדיירים אצלו.

בסוף מה קרה אתם שואלים? כמעט רוב דיירי הבניין התגייסו לבנייה, הפרויקט יצא מוצלח מעבר למצופה, ואפילו עוד כמה בניינים ליד שראו את היוזמה – החליטו להצטרף גם.