אחד היסודות לשלום בית

בלי הערות בעל אחד בא אלי ובידו רשימה ארוכה של דברים שהוא עושה בשביל אשתו: בכל יום הוא מקדיש לה זמן ושואל אותה מה היא צריכה, וקונה לה כל מה שהיא רוצה, וגם מפנק אותה בכל מיני פינוקים יוצאים מגדר הרגיל וכו' וכו'... לכאורה אשתו צריכה להיות המאושרת שבנשים. והנה מספר לי הבעל, שלמרות הכל, אין לו שלום בית; אשתו אף פעם לא מרוצה, היא כל הזמן עצובה, מתלוננת, עצבנית ומתפרצת בהתקפי כעס נוראיים. הכיצד? לצערי הרב, התופעה שתיאר הבעל מוכרת לי מאוד, ותיכף ידעתי את הסיבה לחוסר שלום הבית שלו. אמרתי לו, שהדבר שהורס לאשתו את כל האושר והשמחה הן ההערות שהוא מעיר לה כל הזמן.

ראיתי במבטו שדברי קלעו למטרה, והמשכתי והסברתי לו, שכל זמן שהוא יעיר לאשתו, אזי כל המתנות והתפנוקים שבעולם לא יעשו אותה מאושרת. כי אישה שבעלה מעיר לה היא אישה שבורה, עצובה, מדוכאת, מיואשת ובלי טיפת חיות. וכאן אנו נוגעים בנקודה יסודית ביותר בכל שלום הבית: אסור לבעל להעיר לאשתו שום הערה בשום עניין! במאמרים הבאים אנו נסביר בכמה דרכים את היסוד הזה, את העומק שלו, את השלכותיו, את דרך העבודה לקנות אותו וכו', אבל לפני הכל חשוב להבהיר: ככה ה' מנהיג את העולם. תרצה או לא תרצה, זהו חוק ברזל שאי אפשר לשנותו. כמו שאי אפשר לשנות את סדרי בראשית, כך אדם שמעיר לאשתו לא יוכל להיות לו בשום אופן שלום בית. צא ובדוק את הדבר ותראה שאין בזה שום הגזמה. רואים בחוש איך כל הערה סודקת את הבית, עוד הערה - עוד סדק, עוד הערה - עוד סדק... עד שחס ושלום הבית נופל... ומאחר והסיבות להנהגה זו שמנהיג הבורא את האישה הן עמוקות מאוד ובלתי ניתנות לשינוי, ומשום כך אין לצפות מהאישה לגלות בגרות, חוסן, בטחון וכיוצא בזה, באופן שהיא תוכל לסבול את ההערות של בעלה. זהו כבודה ראשית צריכים לדעת, שברוחניות, שורש נפשה של האישה הוא הכבוד, וכל החיות והשמחה שלה – תלויים בכבוד של בעלה אליה. לכן כל פגיעה שפוגע בכבודה פוגעת בה בשורש, מחלישה את חיותה, ויכולה ממש להמית אותה ברוחניות ובגשמיות. הפגיעה הגדולה ביותר שיכולה להיות לכבודה העצמי של האישה, הן ההערות של הבעל. אפילו אם הוא מעיר לה בעדינות המרבית, וכל שכן אם מעיר לה בדרך של הקפדה או בזיון. כי כל אישה רוצה להראות בעיני בעלה כמושלמת - זהו כבודה, וזו שמחתה וזהו הביטחון שלה. וכאשר הבעל מעיר לאשתו הערות זה הורס לה את אותו הדימוי העצמי המושלם, ואת כל הביטחון העצמי. כי כל הערה פירושה שהיא לא מושלמת בעיני בעלה, ובשבילה פירושו שהיא לו שווה כלום בעיניו.

לכן אין דבר גרוע יותר מזה והיא ממש לא יכולה לסבול את חייה. את היסוד שהערות הן ההיפך הגמור מהכבוד, אנו לומדים מהלכות כיבוד אב ואם וכיבוד רבו. האם מותר לאדם להעיר לאביו? להעיר לאמו? להעיר לרבו? בודאי שלא, זוהי פחיתות כבוד נוראה. לכן מובא בהלכה שאף אם רואה הבן את אביו עובר על התורה, לא יעיר לו על כך. הצורה היחידה שמותר לו להעמידו על טעותו, היא לבוא בעקיפין ולומר לו: אבא, כך וכך למדתי בתורה, ואם יבין אביו מה טוב ואם לאו - לאו. ממילא אנו נלמד את זה לעניין האישה, שזהו כבודה שבעלה לא יעיר לה בשום פנים, ובאישה ישנה עוד תוספת לכבודה, יותר מלאב או לרב, שגם בעקיפין אסור להעיר על ידי שאומרים לה: כך וכך למדתי. אלא, ישנה דרך אחרת לתקן את הטעויות שהיא עושה, ואותה נלמד בהמשך.

היסוד הראשון יסוד זה הוא כל כך ברור ומוחלט, עד שבכל פעם שגבר בא אלי ומספר לי שאין לו שלום בית ומתאר לי את הבעיות שיש לו עם אשתו, ומסביר לי מה הם לדעתו הגורמים לבעיות שלום הבית שלו, האחד מתלונן על עניין זה והשני על עניין אחר וכו', אז, כמובן שאני מקשיב לכל דבריו, אבל אחרי שסיים לדבר, אני אומר לו: שמעתי אותך, ותדע שכל הסיבות שאמרת שבגללן אין לך שלום בית, אינן כלום. הסיבה העיקרית שבגללה אין לך שלום בית, היא משום שאתה מעיר לאשתך, אתה מבקר אותה ומוכיח אותה! עוד לא קרה שהבעל לא הודה לדברי שהוא באמת מעיר לאשתו, וכשקיבל על עצמו להפסיק להעיר, מיד ראה שינוי לטובה בכל שלום הבית, וכל הבעיות שסיפר עליהן נעלמו... וכן בכל פעם שאישה באה אלי ומספרת לי על הבעיות שלה עם בעלה, ומתלוננת כל מיני תלונות - על הוריו, על הרגליו, על פרנסה וכו', ולכאורה נראה שבגלל בעיות אלו וחסרונות אלו לא טוב לה עם בעלה. גם כאן, כמובן שאני מקשיב לה ושומע אותה, אבל בליבי אני יודע את הסיבה העיקרית. אחרי ששפכה את ליבה אני אומר לה שאני צריך לדבר עם בעלה לבד, וכשהבעל מגיע אני אומר לו: לאשתך יש לכאורה הרבה תלונות, אבל באמת ישנה רק בעיה אחת – ההערות שאתה מעיר לה כל הזמן. ותדע, שאפילו שהיא לא מודעת לכך שזה מה ששובר אותה, אבל באמת ההערות שלך הן השוברות את רוחה, וממילא כאשר היא שבורה ועצובה אזי כל דבר קטן מציק לה ואין לה שום רצון להבין אותך, להתחשב בך, לבוא לקראתך, לוותר לך, ולכן היא רבה אתך על דברים קטנים ומתלוננת עליך.

הדגשה!  וכאן חייבים אנו להדגיש בהדגשה יתרה, שהנקודה הזאת בשלום בית היא כל כך חזקה, וההשלכות של ההערות של הבעל הן כל כך מרחיקות לכת, עד שישנם מקרים הבאים לפני, שבהם הבעל מספר לי על מחלות שונות שאשתו סובלת מהן, כלומר ממש בעיות גופניות, שלכאורה לא שייך ליחס אותן להערות של הבעל, בפרט במקרים שהבעל הוא אדם עדין ואף אציל נפש, ובכל זאת מתברר שהכל בא משום שהוא אינו יודע שאסור להעיר לאישה שום הערה, ואף שמעיר מעט מאוד, זה מביא את אשתו לדכדוך כזה נורא, עד שמאבדת את כל שמחתה ואף מגיעה למצבים גופניים קשים – דלקות, סיבוכים שונים ר"ל – הכל מההערות של הבעל. לכן, כל זמן שהבעל מעיר לאשתו, אין בכלל מה להתקדם הלאה ולחפש גורמים נוספים לחוסר שלום הבית שלו, או לבעיות השונות שיש לאשתו ברוחניות ובגשמיות, אלא קודם כל עליו לתקן יסוד זה ולעשות תשובה על כל ההערות שהעיר לה – אפילו המוצדקות ביותר, וכל שכן אלה שאינן מוצדקות, ולהתפלל ולבקש מה' שייתן לו את ההחלטה שלא להעיר לאשתו יותר שום הערה, יהיה מה שיהיה, וברוב רובם של המקרים, תיכף כשהבעל יפסיק עם ההערות יחול שיפור עצום בכל אותן הבעיות. כי כאשר הבעל מתחיל לעבוד על הנקודה הזאת, שלא להעיר לאשתו שום הערה, כבר יש בידו את רוב שלום הבית! במאמר זה רק תיארנו את עצם המציאות שהאישה אינה יכולה לסבול שום הערה, ולכן כל זמן שהבעל מעיר לה לא יתכן שלום בית ביניהם. בעזרת ה' נסביר במאמרים הבאים בכמה דרכים, מדוע אין להעיר לאישה בשום מצב, ולעת עתה נתחזק באמונה פשוטה שכך חייבים לנהוג – שלא להעיר לאישה שום הערה, ובודאי נראה שיפור גדול בשלום הבית.