החברים מתרחקים מהילד שלכם? זה המפתח לחיזוק הקשרים החברתיים

במהלך עבודתי נתקלתי במקרה של תלמיד שהופנה אליי על ידי מחנך כיתתו. המחנך דיווח כי התלמיד נוהג להתלונן על חבריו במצבים שונים, כשהמאפיין הבולט בתלונותיו הוא ביקורת על התנהגותם, גם כאשר אינה נוגעת אליו כלל. המחנך ציין כי הדבר מפריע לו מאוד ואינו מאפשר לו לנהל את הכיתה בצורה יעילה.

לאחר ששמעתי את דברי המחנך, החלטתי לערוך תצפית על התלמיד במהלך שהותו בכיתה, בחצר, בהפסקות ובמשחקי חברה.
במהלך התצפית הבחנתי כי התלמיד מתייחס לחבריו בצורה שיפוטית, מחלק להם "ציונים" על מעשיהם, ולעיתים, כאשר אינם מתייחסים אליו, הוא מציק להם ולאחר מכן פונה למחנך כדי להתלונן.

לאור הממצאים, שיערתי שהתנהגותו עשויה לנבוע מחשיפה למקרים דומים בסביבתו הקרובה, כלומר: המשפחה.

ייתכן כי בסביבת הבית ישנם ביטויים של ביקורת תכופה מצד ההורים כלפי הסביבה או כלפי ילדיהם, אולי בנוכחותם. דפוס זה עשוי לכלול ביקורת על נהג האוטובוס, רב הקהילה, ראש העיר, השכנים וכדומה. סביר להניח שהתלמיד מפנים את הדפוסים הללו ומחיל אותם על חבריו לכיתה, ובכך מפתח גישה ביקורתית כלפי הזולת.

בעקבות המסקנות, החלטתי לבנות יחד עם ההורים תוכנית מעקב לשבועיים, שבמסגרתה נבחן את התנהגות הילד בבית הספר ובבית במקביל. ההורים התבקשו לבצע מעקב סמוי אחר עצמם ואחר הסביבה, מבלי שהילדים יבחינו בכך, ולוודא שהמילים הפוגעניות אינן נשמעות בנוכחותם. כך ניתן לבדוק אם זהו הגורם להתנהגותו של הילד.

בנוסף, התלמיד קיבל מחברת, שבה התבקש לרשום רק דברים חיוביים שהוא רואה בחבריו. בכל יום היה עליו לציין מספר נקודות אור חיוביות שזיהה אצל חבריו ובצוות ההוראה בבית הספר.

התוצאה לא איחרה להגיע. במהלך החודש האחרון חלה שיפור משמעותי בהתנהגותו. בשבועות הראשונים פחתו תלונותיו במהלך השיעורים, ובסוף החודש הוא חדל לחלוטין מלבקר את חבריו.

המסקנה המתבקשת היא שעלינו, כהורים, מוטלת האחריות ללמד את ילדינו ערכי מוסר מתוך אהבה ולא מתוך ביקורת.
גם כשאנו נאלצים להעיר להם, עלינו לדון תמיד לכף זכות ולמתן את הביקורת שלנו על הסביבה.

- המאמר נלקח ממגזין ערוץ 2000 בשם הרב יצחק רבי -