"התורה נדבקת רק בבני אדם עדינים"

לולי הנתינה איש לרעהו, לא היה האדם יכול להתקיים. אדם בטבעו זקוק לחיי שותפות מרגע היוולדו - זקוק הוא לאדם שילבישו וידאג לצרכיו. לכן תורה תחילתה גמילות חסדים וסופה גמילות חסדים.

חיי השותפות נמצאים גם אצל בעלי חיים. סוס היאור והקרנף, למשל, אינם יכולים להוציא את התולעים השורצים על גופם. לכן כרתו ברית עם העוף הנקרא 'נקר', המטייל על גבי הבהמה ומנקר את התולעים שעל גופה. הבהמה נהנית מכך, והעוף זוכה למזונו - כך חיי שותפות מביאים תועלת הדדית.

מעשה בעסקן נודע שהגיע אל החפץ חיים. אותו עסקן הקים בעירו תלמוד תורה וקופת גמ"ח, וניהל אותם בעצמו. המוסדות התפתחו יפה בעזרת ה', אך העבודה גזלה את כל זמנו עד שנאלץ להזניח את עסקיו הפרטיים. רעייתו החלה להציק לו על כך, ודרשה במפגיע שימסור את הנהלת המוסדות לאחרים.

אותו עסקן, שפעל לשם שמיים, לא רצה להיכנע לדרישת אשתו. משום שלום בית החליטו שניהם למסור את הכרעת העניין לחפץ חיים. כשהגיעו אליו, החל החפץ חיים לומר את הפרק "מזמור לדוד ה' רועי לא אחסר", כדרכו בקודש בזמן הסעודה. כשהגיע לפסוק האחרון, "אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי", פנה אל העסקן ואמר:

"פליאה עצומה היא על דוד המלך - איך זה אומר שטוב וחסד ירדפוהו? היתכן ששני הדברים הטובים האלה יהפכו לרודפים? הלא רוצח וחומס הם הרודפים היורדים לחיי האדם, אבל טוב וחסד? אתמהה!

"אלא מכאן למדנו - שלפעמים נדמה לאדם שעסק הטוב והחסד נעשה לו כרודף היורד לחייו. גוזל את זמנו היקר, מפריע בעסקיו, גורם להפסדים ומשבית את שלום הבית. היצר מפתהו להזניח את מעשי החסד. מה יעשה האדם? כאן מייעצנו דוד המלך: אפילו אם לדעתך הטוב והחסד רודפים אותך באמת - אל תעזבם! אלא התפלל לה' ש'אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי'. רק 'רודפים' כאלה ולא אחרים חלילה, כי מ'רודפים' של טוב וחסד בוודאי לא יאונה לצדיק כל און."

הגאון רבי משה מרדכי שולזינגר מספר על בחור שקדן שנזדמנה לו מצוות חסד, ולצורך כך היה עליו לבטל מעט מלימודו. אמר לו החזון איש: "תדע לך שהתורה נדבקת רק בבני אדם עדינים. מי שאינו בן אדם עדין - התורה אינה נדבקת בו, ונשארת אצלו מן השפה ולחוץ. לכן דווקא עשיית פעולות של חסד והטבה, המעדנות את הנפש - הן עצמן מקנייני התורה."

התכונה של עזרה הדדית מוטבעת בבריאה כולה. מעשה בשומר יערות אוקראיני שנפל לבור מלכודת, ובו דוב סיבירי גדול ממדים. ציידי סיביר נהגו לחפור בורות ולכסותם בענפים דקים, וכשירד שלג כיסה אותם לחלוטין. כך מצא עצמו האיש לכוד עם דוב פרא.

המתח גבר כשהדוב התקרב אליו והניח את כפותיו על כתפיו בלחץ עצום. אך למרבה הפלא, הדוב השתמש בו כמדרגה, התרומם במהירות, תפס את שפת הבור ונמלט. כעבור שעות אחדות ראה האיש עץ מחטני משתלשל לתוך הבור - הדוב עמד למעלה ושילשל אליו שיח שעקר, ובעזרתו הצליח האוקראיני להיחלץ.

החפץ חיים כותב ב"אהבת חסד": "תמהני על האנשים המחפשים סגולות לזכות בבנים, ומוציאים על כך ממון רב. הלא טוב יותר שיעשו סגולה המפורשת בחז"ל - להתעסק במצוות הצדקה. וכך עשו רבים בזמננו והצליחו."

פעם אמר החפץ חיים לרוקח העיירה: "כמה אני מקנא בך, שבתרופותיך אתה מציל נפשות!" השיב הרוקח: "הרי כוונתי רק לרווח ממון." ענה לו החפץ חיים: "מהיום והלאה, תחשוב שכוונתך גם לעשיית חסד. קבלת הכסף לא תגרע מהמצווה."

אותו רוקח, שהיה רחוק מתורה ומצוות, התעורר מדברי החפץ חיים והחל לכוון בכל מעשיו לשם גמילות חסדים. הוא השקיע יותר בהכנת התרופות, עד שהמעשים השפיעו על נפשו והחל להרהר: "וכי זו המצווה היחידה? הלא למדתי בצעירותי על תפילין ומצוות אחרות!" אט-אט החל לקיים עוד ועוד מצוות, עד שנעשה מדקדק בקלה כבחמורה.

החפץ חיים כתב לבנו, שביטל את כל זמנו מתורה לטובת מעשי חסד: "הלא ידעת כי גם אני קרוב למידת החסד וההטבה, אך איני מכלה כל זמני על זה. במקום זאת, אני מחבר ספרים על מידות אלו ומפיץ אותם בין אלפי ישראל, והם לומדים בהם ובאים לידי מעשה."

רבי חיים ויטאל כתב שמצוות "ואהבת לרעך כמוך" מתקיימת במלואה דווקא עם בת הזוג. כששאל רבי ישראל את רבי נפתלי אמסטרדם אם הוא עוסק בגמילות חסדים, והלה השיב שאין לו כסף לנהל גמ"ח, ענה לו: "לא לכך התכוונתי - בבית, לאחר הנישואין, אפשר לעשות המון חסד עם האישה."

מעשה בגאון מטעפליק, שנכנס בערב פסח לבית המדרש וראה אברכים רבים לומדים. הוא רשם "פתקאות" ועלה על הבימה, מכריז שיש לו רשימת בתים הזקוקים לעזרה. כולם נענו בשמחה ונעמדו בתור לקבל כתובת - ופלא היה שכל אחד קיבל את כתובת ביתו שלו, ברמז ברור שעליו לעזור לאשתו בהכנות לחג.

(מתוך הספר 'מידות והנהגות טובות')