נפלאות הבריאה בעיני גדולי ישראל - מסע אל עומק האמונה והיראה

היה זה בתחילת הלילה, בשעה שקטה ומיוחדת, כאשר מרן החזון איש זי"ע ישב בחצר ביתו בגבעת רוקח. עיניו היו נשואות אל השמיים, מבטו שקוע בעומק הרקיע המנוקד בכוכבים. הרב שמואל הלוי וואזנר, שנכח במקום, תיעד רגע נדיר זה - דמעות של התרגשות זלגו מעיני החזון איש, שהיה כה מרוכז בהתבוננותו עד שלא שם לב לנוכחותו של מרן הרב וואזנר זצ"ל במשך זמן ממושך. "בכל שבע שנות הכרותי הקרובה עם החזון איש", העיד הרב וואזנר, "אף פעם לא ראיתי אותו כל-כך נרגש".

תיאור מרגש זה משתלב היטב עם דבריו של החזון איש עצמו בספרו "אמונה ובטחון", שם הוא מתאר את מידת האמונה כ"נטייה דקה מעדינות-הנפש". כאשר אדם בעל נפש עדינה מתבונן במרחבי השמיים והארץ ברגע של שקט ושלווה, הוא נרגש ונדהם מהחידה הסתומה והנפלאה שהעולם מציג בפניו.

סיפור נוסף ממחיש את הדרך הייחודית בה לימדו גדולי ישראל את דרך האמונה. זקן חסידי נכנס בשעת לילה מאוחרת לחדרו של האדמו"ר בעל ה"אמרי אמת" מגור בפולין, ושאל: "רבי! איך משיגים יראת-שמים?". תגובתו של הרבי הייתה מפתיעה בפשטותה - הוא קם ממקומו, הוביל את החסיד אל החלון, פתח אותו, הצביע כלפי השמיים והכוכבים, ושאל בתמיהה: "ויא נישט?!" ["איך לא?!"].

החפץ חיים הדגים גישה זו בהתנהגותו היומיומית. בנסיעותיו היה מרים את עיניו מספריו מדי פעם, מתבונן בעצים, בשתילים ובפרחים שלצד הדרך. ראייתו הייתה עמוקה - הוא ראה בכל אלה את מתנת הבורא לאדם, שיצר את היופי הזה כדי שנשמח ונהנה בראייתו.

רבי יחזקאל אברמסקי, בעל ה"חזון יחזקאל", נהג לעמוד ליד חלון ישיבת "קול תורה" בירושלים אחרי תפילת שחרית. משם היה משקיף על גינת עצי הפרי, הרי ירושלים והיער שבשיפולי השכונה. "תאמר לי", פנה פעם לתלמיד שעבר במקום, "בגילך כבר יש את השכל להנות ממה שהעיניים רואות? תראה איזו בריאה יפה של הקדוש ברוך הוא ניצבת כאן למול עינינו".

אפילו אדם שלכאורה רחוק מאורח חיים דתי יכול לחוש בפלאי הבריאה. כך מתואר נהג מונית שהתפעל מזריחת השמש באופן ספונטני: "תראה איזה יופי! הנה רק לפני כמה דקות היה חושך, וכעת הקדוש ברוך הוא הביא את השמש ונהיה אור!".

הרב שך זצ"ל הציע גישה זו כנחמה לאדם חולה שהתקשה ללמוד תורה. "עתה שאין בכוחך ללמוד", אמר לו, "תשקיף על השמיים הנראים דרך החלון הפתוח מעל מיטתך ותתבונן באמונת השם. כך תקיים מצות עשה בכל רגע ורגע - מצות 'אנוכי השם אלוקיך'!".

ההתבוננות בבריאה אינה רק התפעלות שטחית מיופי הטבע. היא דורשת הפעלת המחשבה והתבוננות עמוקה בסדר המופלא של הבריאה - הקצב, האיזון, התיאום והמיזוג הנפלא בין כל חלקיה. מיוחד במינו הוא המיזוג הפלאי שבין איברי הגוף וכוחות הנפש של האדם, המתגלה בכל שלבי גידולו והתפתחותו. התבוננות מעמיקה זו מעוררת בנפש רגשות עמוקים של אהבה ויראה כלפי הבורא.