גדולי ישראל
במעמקי ארונו של הגאון רבי אשר דויטש זצ"ל התגלה אוצר מיוחד במינו - לא של זהב או כסף, אלא של חסד טהור. קופסה פשוטה, עליה נכתב בכתב ידו "השבת אבידה", מספרת סיפור מופלא על אדם גדול שלא חס על כבודו כדי לקיים מצווה.
בתוך הקופסה, כמו בתיבת פלאים, נחו להם זה לצד זה פריטים שכל אחד מהם מספר סיפור משלו: שרשראות פנינים שאולי נענדו בשמחות, רצועת תפילין שנפרדה מבעליה באמצע תפילה, משקפיים שעיניים מודאגות חיפשו אחריהן, ואפילו כרטיסי מקווה פשוטים - כולם נאספו באהבה ובדאגה על ידי ראש הישיבה.
למרות היותו "זקן ואינו לפי כבודו" - פטור הלכתי המתיר לאדם מכובד להימנע מטרחת השבת אבידה - בחר הרב דויטש להתכופף, לאסוף, ולשמור. בכל פעם שמצא חפץ אבוד, היה תולה מודעות בעצמו באזור המציאה, מקווה שהבעלים יימצאו. כשלא הגיע דורש, שמר את החפצים בקפידה, מקיים את דברי חכמים "יהא מונח עד שיבוא אליהו".
היום, שלושים יום לאחר הסתלקותו, כשהמונים עולים לפקוד את קברו, הקופסה הפשוטה הזו מספרת יותר מאלף עדים על אישיותו - על רב גדול שראה בכל חפץ קטן עולם ומלואו, ובכל אבידה - הזדמנות למצווה. כך פורסם ב'בחדרי חרדים'.