החמלה והאומץ של בת פרעה: הסיפור ששינה את ההיסטוריה היהודית

החמלה והאומץ ששינו את פני ההיסטוריה – לפרשת שמות

בכינוס המילדות, הורה להן פרעה מלך מצרים: "בְּיַלֶּדְכֶן אֶת הָעִבְרִיּוֹת וּרְאִיתֶן עַל הָאָבְנָיִם אִם בֵּן הוּא וַהֲמִתֶּן אֹתוֹ". היה זה רק נדבך אחד בתכנית השמדת היהודים. בשלב זה עדיין לא רצה פרעה להרוג בפרהסיה, ועל כן הורה למילדות להרוג את הזכרים בהצנע בעת הלידה ולומר ליולדת שילדה ילד מת.

בשלב מסוים הרחיב את גזירתו והחיל אותה גם על הילדים המצרים, כפי שכתוב "כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ", ומבאר רש"י בשם חז"ל במסכת סוטה (דף יב ע"א): "אף עליהם גזר. יום שנולד משה אמרו לו אצטגניניו: היום נולד מושיען, ואין אנו יודעין אם ממצרים אם מישראל, ורואין אנו שסופו ללקות במים, לפיכך גזר אותו היום אף על המצרים, שנאמר 'כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד', ולא נאמר 'הילוד לעברים'...".

שינוי תכנית

התפנית בסיפור מגיעה ממקום בלתי צפוי. התורה כותבת: "וַתֵּרֶד בַּת פַּרְעֹה לִרְחֹץ עַל הַיְאֹר וְנַעֲרֹתֶיהָ הֹלְכֹת עַל יַד הַיְאֹר וַתֵּרֶא אֶת הַתֵּבָה בְּתוֹךְ הַסּוּף וַתִּשְׁלַח אֶת אֲמָתָהּ וַתִּקָּחֶהָ". התורה מציינת בפסוק זה ארבעה פרטים שהיו בהשגחת הקב"ה, שזימן להציל את משה:

1. 'וַתֵּרֶד בַּת פַּרְעֹה לִרְחֹץ עַל הַיְאֹר', בהכוונת הקב"ה בת פרעה, ש'כל כבודה בת מלך פנימה'. היא ירדה ממעלתה לרחוץ ביאור, במקום גלוי לרבים, ולא בארמון. אם לא היתה יוצאת מהארמון לרחוץ, לא היתה פוגשת באחות משה.
2. 'וְנַעֲרֹתֶיהָ הֹלְכֹת עַל יַד הַיְאֹר', שלא היו במחיצתה. אם היו איתה, היתה יראה מהם בת פרעה, לעבור על מצות אביה ולהציל ילד. כדברי חז"ל במדרש שכל טוב: "שלא רצה הקב"ה שיהיו פוגעות באותו צדיק, לפיכך נתרחקו מעל גבירתן".
3. 'וַתֵּרֶא אֶת הַתֵּבָה בְּתוֹךְ הַסּוּף', על אף שהיתה התיבה טמונה ומכוסה בסוף, הצליחה בת פרעה לראותה.
4. 'וַתִּשְׁלַח אֶת אֲמָתָהּ וַתִּקָּחֶהָ', שלקחה את התיבה על ידי אמתה (=שפחתה) הפחותה, ולא התביישה ממנה לעשות את רצונה. יש הבדל בין נערות לבין אמהות, הנערות הן נכבדות וניתנו לה כדי ללוותה, ואילו האמהות הן הפחותות, שעומדות לשרתה. אילו היו איתה נערותיה, יתכן שהיתה נמנעת מלהציל את משה.

השגחת הקב"ה

הסיפור לא הסתיים בהצלת ילד קטן מטביעה או ממוות אחר טבעי. היה לו המשך עוד שנים רבות לאחר מכן. בת פרעה הביאה את משה לארמון ושם גידלה אותו, כפי שכתוב: "וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַתְּבִאֵהוּ לְבַת פַּרְעֹה וַיְהִי לָהּ לְבֵן". לאחר שמשה נגמל, אמו יוכבד מוסרת אותו לגידול, תחת עינה הפקוחה של בת פרעה. 

התורה מדגישה את השגחת הקב"ה, שגם לאחר שגדל וחלף זמן מהצלתו ומשייתו מהמים, לא התפוגגה החמלה שהתעוררה בליבה עליו, והיה זה כמו בעת שמצאה אותו עזוב ומושלך ולקחה אותו לבן. בהנהגת הקב"ה משה גדל בבית המלך ושם למד דרכי הנהגה ציבורית, כמו גם את חכמת מצרים.

סיפור הצלת משה רבינו ע"י בת פרעה ממחיש לנו את השגחת הקב"ה, כפי שאומר שלמה המלך: "רַבּוֹת מַחֲשָׁבוֹת בְּלֶב אִישׁ וַעֲצַת ה' הִיא תָקוּם" (משלי יט, כא). יועצי פרעה ניסו בכל דרך לכפות על בני ישראל להרוג את בניהם, החל מגזירתו החשאית למילדות. וגם כשהורה בפומבי לכל עמו, הצלת משה – מושיעם של ישראל, נעשתה על ידי לא אחרת מאשר בת פרעה, שבהמשך גידלה את משה בארמון פרעה. משה גדל על ברכי המנהיג שניסה בכל מאודו להרוג את מנהיגם של בני ישראל, ללא שידע שהוא בעצמו מגדל בביתו ובארמונו את המנהיג. פרעה שגזר על עמו ועל בני ישראל גידל בעצמו, בידיו את המושיע שאותו רצה להרוג.

כאמור, פרטים רבים נעשו בניגוד להגיון, בהשגחת הקב"ה וברחמיו, להצלת עם ישראל וקיומו של משה מנהיגם.

הכותב: הרב חגי ולוסקי – מרצה ומחבר סדרת הספרים 'תורתך שאלתי' על התורה, 'כי ישאלך' – על הגדה של פסח, 'מה שאלתך' – על מגילת אסתר.