הכול או כלום – אולי זו שיטה שצריך לקבור?

השליחות בראי הפרשה – שמות
השבוע בעזרת ה' נתחיל לקרוא את פרשת שמות. הפרשה מגוללת את סיפור לידתו של משה – כשהוא מקבל את שמו מבת פרעה, שמשתה אותו מהיאור.

בת פרעה, בתיה, נחשבת לאחת מגיבורות התנ"ך. בלעדיה ייתכן שמשה לא היה ניצל. אילו הייתה בת ישראל, הצלה זו הייתה נחשבת לה כשכר גבוה, ובכל זאת בתיה עשתה את המעשה הזה ללא תמורה.

"כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ" – גזרת פרעה מצווה שכל בן שנולד יושלך ליאור. יוכבד, אשת עמרם, יולדת את משה ומצליחה להסתירו שלושה חודשים, אך כשהוא גדל היא מבינה שלא תוכל עוד לגונן עליו, ולכן מניחה אותו בתיבה שהכינה.

הכול מתחיל מאדם אחד

"וַתֵּרֶד בַּת פַּרְעֹה לִרְחֹץ עַל הַיְאֹר וְנַעֲרֹתֶיהָ הֹלְכֹת עַל יַד הַיְאֹר וַתֵּרֶא אֶת הַתֵּבָה בְּתוֹךְ הַסּוּף וַתִּשְׁלַח אֶת אֲמָתָהּ וַתִּקָּחֶהָ. וַתִּפְתַּח וַתִּרְאֵהוּ אֶת הַיֶּלֶד וְהִנֵּה נַעַר בֹּכֶה וַתַּחְמֹל עָלָיו וַתֹּאמֶר מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים זֶה".

רחמנות וחמלה – אלו הפעולות הראשונות של בת פרעה. היא הבינה היטב שזה ילד עברי, בעקבות גזרת אביה הרשע. על אף שכל משרתותיה ירדו עימה – היא היחידה שהבחינה בו. בתיה היא סמל לאומץ לב – אביה מטיל גזרה מדממת על העם, והיא, בתו, בשר מבשרו, מורדת בו.

מסופר שידה התארכה לאורך של 12 מטרים וגופה התרפא מהצרעת. אך האם לא ידעה להעריך את המרחק ולהבין שאין לה סיכוי להגיע לתיבה?

האדמו"ר מקוצק זצ"ל עונה תשובה מאירת עיניים: מדוע בתיה בכלל הושיטה את ידה כשידעה בבירור שאין לה סיכוי? ללמדנו שאל לו לאדם להתייאש, אלא עליו לעשות כמיטב יכולתו, ולשאר – ה' יתברך ידאג.

הכול או כלום

לעיתים אנו אומרים: "לא הצלחנו עד עכשיו, אז מה ישנה עוד מעשה קטן וחסר חשיבות?" מעשה בת פרעה מלמד אותנו שאין ליפול לייאוש גם כשהתוצאה רחוקה ממה שציפינו.

הביטחון בה' נעוץ בהשתדלות, ומתי שה' יחליט שנעלה – כך יהיה. האמת, קשה מאוד לדבוק בהשתדלות, להמשיך ולהתמיד כשבשטח לא רואים אפילו תוצאה חיובית אחת. אך אם הכוונה טהורה, בעזרת ה' תזכה לסייעתא דשמיא ותעלה על דרך המלך. רק אל תרים ידיים.