הכרת הטוב - מידה שמעצבת את הנפש

במכת כינים, הקב"ה ציווה על אהרן להכות את עפר הארץ במקום משה. חז"ל מסבירים שהסיבה לכך היא שהעפר הגן על משה כשטמן בו את המצרי, ולכן לא היה ראוי שמשה יכה אותו.

הרב מאיר רובמן זצ"ל, ראש ישיבת תפארת ישראל, מבאר שחובת הכרת הטוב אינה רק כלפי המיטיב, אלא היא בעיקר עבור נפש המקבל עצמו. גם כלפי דומם שאינו מרגיש, האדם צריך להכיר טובה - לא בשביל הדומם, אלא כדי לעצב את נפשו שלו להיות רגישה ומכירת טובה.

מקור מידת הכרת הטוב, מסביר הרב רובמן, הוא בענווה. אדם עניו מרגיש שאינו ראוי לטובה שקיבל, ולכן חש צורך עמוק להכיר טובה. לעומתו, בעל גאווה חושב שהכל מגיע לו, וממילא אינו מרגיש צורך להודות.

דוגמה לכך מובאת בגמרא המתארת את ההבדל בין "אורח טוב" ל"אורח רע": האורח הטוב מחשיב כל פרט קטן שקיבל ומרגיש שכל הטרחה נעשתה עבורו, ואילו האורח הרע ממעיט בערך הטובה שקיבל ומרגיש שהכל נעשה ממילא.

העבודה הנדרשת מאיתנו היא להחשיב כל טובה שאנו מקבלים כאילו נעשתה במיוחד עבורנו, ולפתח רגישות להכרת הטוב - מידה המעצבת את אישיותנו ומרוממת את נפשנו.