נטילת ידיים: הסוד שמסתתר במצווה היומיומית שיכול להביא לעשירות

נטילת ידיים היא אחת המצוות מדרבנן שנועדה לטהר את הידיים מטומאה או מרוח רעה, על ידי שטיפתן במים. מצווה זו, אחת משבע מצוות דרבנן, יוחסה לשלמה המלך. במסכת עירובין מובאת אמירה שמדגישה את חשיבותה: "בשעה שתיקן שלמה עירובין ונטילת ידיים, יצתה בת קול ואמרה: 'בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני'."

הרעיון של טומאה או רוח רעה עשוי לנבוע ממגוון מצבים – החל משינה עמוקה, מגע בגוף האדם במקומות מכוסים, כניסה לחדרי שירותים, ועד פעולות יומיומיות כמו תספורת, גילוח או גזיזת ציפורניים. סמוך לחורבן בית המקדש השני הרחיבו חכמים את תקנת נטילת הידיים, והפכו אותה לדרישה מחייבת לפני אכילת לחם.

מקור השם "נטילת ידיים"
פרשנים שונים מציעים הסברים למונח "נטילת ידיים". יש שסבורים שהשם מתייחס לפעולה של לקיחת מים בכלי לצורך שטיפת הידיים. אחרים גורסים שהמונח קשור למילה הארמית "נטלא", שמשמעותה כלי לשטיפת ידיים.

טעמים לנטילת ידיים
הרשב"א מציין שטעם נטילת הידיים בבוקר נובע מהרעננות שאחרי השינה: "אחר השינה נעשה האדם כבריה חדשה... לכן צריך להודות ולהתקדש בנטילת ידיים, ככהן שמקדש ידיו מן הכיור לפני עבודתו."

נטילת הידיים לפני סעודה נובעת משני טעמים מרכזיים:

1. למען התרגלות הכהנים לתרומה: חכמים רצו שהכהנים ייטלו את ידיהם לפני אכילת תרומה. לשם כך תיקנו שכלל ישראל יאמצו את המנהג, כדי להשריש אותו בקרב הכהנים. למרות שבית המקדש חרב והתרומות אינן נאכלות עוד, התקנה נותרה בעינה, מתוך תקווה שבקרוב ישוב בית המקדש לקדמותו, ואנו נהיה מוכנים למנהגי הטהרה.
2. היגיינה וקדושה: ידיים נוטות לגעת במקומות שאינם נקיים, ולכן נדרשת שטיפה לפני האכילה. חכמים רצו להבטיח שהאכילה תתבצע בטהרה ובכבוד.

הקפדה על נטילת ידיים: מעלות וסגולות
חז"ל ראו חשיבות רבה בהקפדה על נטילת ידיים, ואף ציינו שמדובר בסגולה לעשירות. מאידך, זלזול במצווה זו, כך אמרו, עלול להוביל לעוני. ראוי לציין שגם אם הידיים נראות נקיות לחלוטין, למשל לאחר שטיפה עם סבון, התקנה נותרת בתוקף, וכל אדם חייב ליטול ידיים לפני הסעודה.