הרב שראה מעבר לשעון: הסיפור המרגש שהציל נשמה

הרב מאיר אליהו שיתף השבוע בסיפור נדיר ומעורר השראה שסיפר הרב קניבסקי זצ"ל. זה לא סתם סיפור. זה שיעור לכל אחד מאיתנו, על חינוך, חכמה, ורגישות שלא רואים כל יום.

זה קרה בתלמוד תורה, ביום שנראה תחילה כמו יום רגיל. לפתע התגלה ששעון של אחד הילדים נגנב. מתח? אפשר לחתוך אותו בסכין. הרב סגר את הדלת. המבט שלו היה רציני. "עכשיו אני בודק בתיקים של כולם," אמר. "פה לא יהיו גנבים."
האווירה הייתה מתוחה. ילד ילד, תיק אחר תיק. ואז – הרב מצא את השעון בתיק של אחד הילדים. אבל במקום לחשוף את הילד מול כולם, הוא עשה משהו בלתי צפוי. הוא השאיר את השעון במקום, הביט בילד בשקט, וחזר לבדיקה כאילו כלום לא קרה.
רק תנסו לדמיין מה הילד הזה הרגיש באותו רגע.

בהפסקה, הילד ניגש אליו. "הרב," הוא אמר בקול חלש, "מכילה. לא יודע מה נכנס בי. הנה השעון. תודה שלא ביישת אותי מול כולם."
והרב? הוא לא אמר מילה. רק חייך בעדינות.

הילד הזה, שבאותו יום אולי היה קרוב לאבד הכל – גדל והפך לרב גדול בעצמו. בסיום הש"ס שלו, הוא עמד מול הקהל וסיפר את הסיפור הזה. הוא אמר: "אם הרב היה מבייש אותי אז, הייתי עוזב את הדת. אבל הוא לא עשה את זה. הוא בנה אותי. בזכותו אני כאן."

הרב מאיר אליהו הוסיף, בקולו הרגוע אך המלא בעוצמה: "זה ההבדל בין רב שמרים את עצמו על חשבון אחרים, לבין רב אמיתי שמרים את התלמידים שלו. זה מה שהופך תורה לתורת חיים. כזו שמרוממת את הנשמה."

זה לא רק סיפור. זו קריאה לכל אחד מאיתנו – לראות את האדם שמולנו. להבין מה באמת יכול להציל אותו. ולפעמים, להחזיר שעון, זה להחזיר נשמה.