דרמה בכפר הערבי: במהלך בר המצווה השטריימל עף מהרכב

ישראל ל' ערך בר מצווה ראשונה לבנו בכורו. ההתרגשות הייתה גדולה, ולרגל המאורע הוא רכש שטריימל חדש – כובע פרווה יוקרתי שמחירו המינימלי קרוב לעשרת אלפים שקלים.

לאחר שמחת הבר מצווה, שהתקיימה ביום חמישי, המשפחה התארגנה לנסיעה צפונה, לטבריה, שם תיערך שבת החתן. הם העמיסו את הציוד לרכב, אבל הבגאז' היה עמוס כל כך שלא נסגר. בדיוק אז ירד שכן מהקומה השביעית – שבדרך כלל ישן בשעה הזו – ואמר לישראל: "למה אתה מסתבך? יש לי בשבילך צימי גג. זה מתקן אחסון שמחברים לגג הרכב, הוא נסגר ברוכסן והכול נכנס".

השכן ירד והביא את הצימי גג. ישראל העמיס לתוכו הכול: אוכל, שתייה, בקבוקים, תיקים גדולים, השטריימל החדש, וגם הכובע החדש של חתן הבר מצווה.

באמצע הנסיעה, ישראל שמע רעשים מכיוון הצימי גג, אך לא ייחס לכך חשיבות. כשהגיעו למפגש בת שלמה לעצירת התרעננות, הוא העיף מבט למעלה ונדהם: הרוכסן של הצימי גג היה פתוח! התברר שהייתה קריעה בצימי, והרוח גרמה לרוכסן להיפתח.

ישראל נכנס ללחץ. הוא בדק את התיקים – הכול היה במקום: הבקבוקים, הבירות, הוויסקי. אבל רגע, איפה השטריימל? הוא בדק שוב – השטריימל איננו! הוא פרץ בצעקות.

אשתו והילדים התעוררו מהמהומה. "מה קרה?" שאלו. הוא סיפר להם. כשניסו להרגיע אותו, גילו שגם הכובע איננו. השניים פרצו בבכי, אבל ברגע של החלטה אמרו: "לא ניתן למציאות הזו להרוס לנו את השמחה. הכול משמים, ושיהיה כפרת עוונות".

בטבריה סיפרו את הסיפור לשאר בני המשפחה. כולם הצטערו, אך ישראל ואשתו ניסו לעודד: "נקבל את זה באהבה".

בשעת צהריים, תוך כדי קנייה במרכול מקומי, צלצל הטלפון של ישראל. "שלום, מדבר יוסף מירושלים, חבר שלך מהישיבה. תגיד, איבדת שטריימל?" ישראל, נדהם, ענה: "מאיפה אתה יודע?"

יוסף סיפר: "ההורים שלי גרים בירושלים. התקשר אליהם מישהו עם מבטא ערבי ואמר: 'מצאתי כובע פרווה. הוא שלך?' אמא שלי חשבה שזה שטריימל, אבל הבינה שזה כנראה של מישהו אחר. היא סיפרה לי, וביררתי – והגעתי אליך".

התברר שהערבי גר ליד טבריה, וישראל, בהתרגשות, התקשר אליו. הערבי הזמין אותו לכפר מנדה לאסוף את השטריימל.

ישראל ואשתו נסעו לכפר, ובתוך הסמטאות הצרות ראו וילה ענקית עם דגלים ופוסטר של מסגד אל-אקצה. הם נלחצו. "אולי הוא זומם משהו?" חשבו.

כשהגיעו, הערבי יצא אליהם, ראה את פחדם ואמר: "אל תדאגו, אני אדם טוב. פשוט רציתי שתשתו איתי קפה". ישראל הודה לו ולקח את השטריימל, אך אז הערבי סיפר: "גם חבר שלי מצא כובע חדש ליד תל אביב. אולי זה שלך?"

ישראל מיד התקשר לחברו של הערבי, ואכן – הכובע היה שלו. הוא נסע לכפר כנא, החזיר גם את הכובע, וכמה דקות לפני כניסת שבת, חזר לצימר בטבריה, כשהשטריימל והכובע בידיו.

המשפחה פרצה בצהלות שמחה, ורק אמא שלו נותרה רגועה. "אמא, איך את כזו שלווה?" שאלו. היא השיבה: "בבוקר הלכתי לקברי צדיקים, קראתי תהילים והבטחתי צדקה. ידעתי שתהיה ישועה, פשוט לא ידעתי איך".

מוסר השכל: אמונה, עזרה הדדית, וקצת מזל – והכול מסתדר.