יהדות
בשיעור בחיידר "עץ חיים" בירושלים, בעוד רוב התלמידים מרותקים לדברי המלמד, שני תלמידים בעלי כישרונות בינוניים התקשו להתרכז והחלו לשחק בפינת הכיתה. כשהבחין בהם המלמד, ניגש אליהם בכעס והרים את ידו להענישם.
אך אז קרה דבר מפתיע: המלמד הסתובב פתאום וברח מהכיתה. כעבור דקות חזר, ניגש שוב להעניש את התלמידים - ושוב ברח. רק בפעם השלישית, כשחזר רגוע ומפויס, העניש את התלמידים והסביר: "את העונש הזה קיבלתם רק כי אני אוהב אתכם ורוצה בטובתכם."
שנים רבות לאחר מכן, כשנשאל המלמד לפשר התנהגותו, הסביר: "אסור לעולם להעניש ילד מתוך כעס או נקמה. רק כשהלב נקי ומלא באהבה, העונש יכול להועיל. בפעמיים הראשונות הרגשתי שאני עדיין כועס ונעלב. רק בפעם השלישית, כשידעתי שליבי טהור ומניעי טהורים, יכולתי להעניש מתוך אהבה אמיתית."
סיפור זה, שנצר בליבו תלמיד מצטיין בשם שלמה זלמן אויערבך, היה לימים לאחד מעקרונות החינוך החשובים שהנחיל לתלמידיו כשהפך לאחד מגדולי הדור.