יהדות
המן הוא לחם שירד מן השמיים, והוא מעיד על האמונה שהקדוש ברוך הוא זן ומפרנס את הכול.
כפי שבמדבר ירד לחם מן השמיים, צריך לדעת שתמיד, בכל השנה, הקדוש ברוך הוא הוא זה שזן ומפרנס את הכול. ולמרות שנראה שהדברים מתרחשים בדרך הטבע, הכול הוא נס. השפע ממשיך לרדת מן השמיים לכל אחד ואחד כפי צורכו, בדומה למה שהיה במדבר, כאשר ירד לכל משפחה בפתח האוהל לפי מחייתה וצרכיה.
וכך כתב רש"י בפרשת בשלח (טז, לב): כששאל ירמיהו את ישראל "למה אינכם עוסקים בתורה?", והם טענו "מהיכן נתפרנס?", הוציא להם צנצנת המן ואמר "ראו דבר ה'", שבזה נתפרנסו אבותיכם, והרבה שלוחים למקום להכין מזון ליראיו!
לכן אנו קוראים פרשת המן בשבוע שחל בו פרשת בשלח, שבה נמצאת פרשת המן, שכן "דבר בעיתו מה טוב", ומעוררים את הרצון העליון באותו הזמן שבו התרחש הנס.
מעלת הקריאה היא אפילו בקריאה יומיומית, כפי שמובא בתלמוד ירושלמי: "כל האומר פרשת המן בכל יום, מובטח לו שלא יתמעטו מזונותיו". וביאר מרן הבית יוסף: "כדי שיאמין שכל מזונותיו באים לו בהשגחה".
על ידי הקריאה, אנו מעוררים את האמונה והביטחון בה' יתברך, שהוא זן ומפרנס את הכול, ובכך יש לנו זכות ויורד שפע, ברכה והצלחה לאדם.
סגולות נפלאות רבות נאמרו במדרשים ובזוהר על המן שהיה יורד מן השמיים:
כלומר, משה רבנו, כשעלה להר סיני, אכל את אותו הלחם שאוכלים המלאכים, שנקרא "לחם אבירים" - לחם שנבלע באיברים.
מהי צורתו?
כתוב בתורה: "כזרע גד לבן" - צורת זרעים לבנים של צמח לבן. יש אומרים שהיה כגרעיני חיטה מדובקים יחד (הרב חיד"א בספרו "חומת אנך", תהילים עח) (ואולי דומים למאכל החיטה שעושים בחמין בשבת).
הזוהר בפרשת בשלח אומר שצורתו הייתה כמו גבישי קרח דקים, כמו שכתוב "דק ככפור על הארץ".