סיפור שורדת השבי יכול להיות שיעור: תראה את אחיך

מדינת ישראל נמצאת בטלטלה מתמשכת כבר שנה וארבעה חודשים, כאשר אחד הגורמים המרכזיים לכך היא העובדה שמאות מאחינו ואחיותינו הוחזקו בשבי חמאס בעזה, מספר שכעת עומד על 76 – 76 יותר מדי. 

בשבועות האחרונים הטלטלה מורגשת יותר, עם קיום עסקת החטופים השנייה, שהשיבה עד כה (שלישי) 21 חטופים ישראלים בחיים – אבל חשפה בפני כולנו את מידת האכזריות של מחבלי ארגון הטרור חמאס כלפי אחינו ובאחיותינו.

עם זאת, סיפור אחד מבין שלל הסיפורים המרטיטים שסיפרו שורדי השבי ותפסו את אוזניי וליבי, תפס את אוזניי וליבי - במיוחד: סיפורה של ארבל יהוד, האזרחית שנחטפה מניר עוז וסביבה היה המשבר הראשון בעסקה הנוכחית בין ישראל וחמאס, שסיפרה כי לאורך כל תקופת השבי הנורא – הייתה לבדה. 

משהו בסיפור הזה נגע בי, בתוך ההרגשה הכללית לפיה מלבד תפילות ומעשים טובים – שזה כמובן עיקר הגאולה ועיקר היפוך המציאות – אין לי באמת יכולת לסייע ולהציל את החטופים בידיי. הסיפור הזה אמר לי: יש בך את היכולת לסייע גם ל"חטוף הנסתר".

אסביר את כוונתי: יש סביבנו במדינת ישראל "החופשית", וכן בעולם "החופשי" - אם אתם גרים בניכר, לא מעט יהודים שחיים כמו שחיה ארבל יהוד, או כמו שלצערנו חיים כעת - כנראה - לפחות חלק מ-76 החטופים: בבדידות.

עובדה זו מובילה אותי לשאלות: מתי בפעם האחרונה בדקנו איך מרגיש השכן מהקומה השלישית שאיבד את רעייתו לפני שנתיים ממחלה קשה? מתי שאלנו איך מרגיש הדוד שלנו, שחי בעיר רחוקה, ושילדיו בקושי מתקשרים אליו ושואלים בשלומו? מתי דיברנו עם ההורים שלנו, ושאלנו אותם האם הם מרגישים בסדר, שלא חסר להם כלום? 

הקריאה האילמת הזו, המרומזת, של ארבל יהוד – שניתן להסיק מדבריה שחלק ניכר מהתסכול שלה היה קשור בבדידותה בין המחבלים שאחזו בה – יכולה להיות אור גדול לכולנו לקיים את מצוות ה' יתברך, לה רבדים רבים ועמוקים: "ואהבת לרעך - כמוך!". 

מוכר מאוד הסיפור בגמרא לפיו אליהו הנביא אמר לרבי יהושע בן לוי כי שני ליצני השוק הם הם בני העולם הבא מכיוון שהם משמחים את הציבור, אז הלוואי שנזכה אנחנו להשתמש באור שהקדוש ברוך הוא נתן לכל אחד ואחד מאיתנו, ושנתייחס לכל אדם בחברה הזקוק לאוזן קשבת ולמילה טובה – וכך ודאי נעשה נחת רוח אדירה ליושב במרומים.