לקראת שבת
יש קונה עולמו בשעה אחת
וישמע יתרו את השמועה, שמע ובא. קריעת ים סוף – השמועה עוררה אותו עד שעשה שינוי, הגיע והתנצר. לכולם יש רגעי התעוררות נדירים, ואלו הם הרגעים שהם חייבים לשמר. הם אלו שפועלים לפי הרגעים, חיים לפי רגעי ההתעוררות.
יתרו מגלה מחויבות. הוא לא רוצה להישאר אדיש. הוא אומר: "שמעתי את הניסים, אז אני לא נשאר 'באוויר', רק שומע את הניסים וזהו. לא! לא רק מפחד וזהו, לא!"
אלא יתרו מחליט לעשות מעשה. הוא מחליט להתקרב.
אומרים חז"ל במדרש שלא הניח עבודה זרה שלא עבד אותה. כל עבודה זרה שהייתה, הוא עבד אותה. הוא לא רק למד עליה, הוא עבד אותה. כל עבודה זרה שהוא מצא, הוא בדק. הוא לא נשאר בשמיעה בלבד, אלא הלך להיות מחויב ולעשות מעשה.
עוד אמר יתרו: "אם אני רואה שאנשים כמו עמלק שמעו את הניסים ובכל אופן יוצאים להילחם, אפשר להבין כמה ההיגיון שלהם חלש ביחס להיגיון של האדם. לכן אם יש היגיון שאומר לא להילחם נגד עם ישראל, ההיגיון הוא לא הקובע, אלא יש כוחות אחרים."
אם כך, אומר יתרו, אני חייב להתקרב לעם ישראל, כי ההיגיון לא מספיק.
אם אנו רואים תרבות של אנשים שאין להם מחויבות אמיתית, הם יודעים שהם עתידים לסבול אם יילחמו נגד עם ישראל – הם ייסבלו ובכל אופן יוצאים לקרב. לכן אומר יתרו: לא מספיק "לייקר" את עם ישראל מרחוק. צריכים גם ללמוד עליהם מקרוב.
אומר יתרו: "אני כעת יוצא ללמוד מרחוק, לשמוע מרחוק, להתרשם מרחוק – כל זה לא עובד, זה לא רציני ולא משמעותי. המשמעות הגדולה היא ללכת ללמוד, להתקרב אל בני ישראל וללמוד מהם."
כי ההיגיון חלש ביחס להרגלים של האדם. הרי ההיגיון של עמלק אומר: "הולכים להפסיד." ובכל אופן הם מוותרים על ההיגיון בגלל כוח השנאה או כוח ההרגלים.
אומר יתרו: "כמה עיוות יש לבני אדם. ולכן אני לא רוצה להיות 'רחוק' ולשמוע על ההיגיון של בני ישראל. אני הולך אליהם ללמוד מקרוב מי הם ומה מהותם."
אם רוצים לעשות שינוי, לא מספיק לשמוע, ללמוד ולהתרגש. חייבים מחויבות. לא המדרש הוא העיקר, אלא המעשה.
המעשים משנים ובונים את האדם.
זה לגבי יתרו. הוא עושה שינוי, הוא תופס את רגע ההתעוררות, והוא מגיע לעם ישראל.
יש קונה עולמו בשעה אחת. יש אירוע גדול והאדם "מנצל" את ההזדמנות.
ועוד יותר – לא צריכים לחכות ל"שעה" כדי להיות קונה עולמו. אפשר בכל רגע לנצל את הזמן, את ההזדמנות, ולהיות "כעת" קונה עולמו בשעה אחת.
זה הזמן, זה המועד, זה הרגע. אפשר כעת להיות "קונה" עולמו בשעה אחת.