איך המפגש הקטן עם השכן גרם לבחור להפוך את חייו?

בשכונה שקטה במרכז הארץ, התגורר יובל. בחור צעיר בן ,19 שגדל בבית של תורה ויראת שמיים, אולם כמו רבים בדורנו, התמודד יובל עם ניסיון קשה – היצר הרע משך אותו למגרש הכדורגל בדיוק בשעות התפילה ושיעורי התורה.

"רק הפעם", לחש לו היצר, "מה כבר יקרה אם תפסיד תפילה אחת?" וכך, יום אחרי יום, הלך יובל והתרחק מבית המדרש. נשמתו הטהורה כמהה לקדושה, אך רגליו הובילו אותו למקום אחר. ואז, בהשגחה פרטית, עברה משפחתו דירה. יום אחד, זימן לו הקב"ה מפגש שעתיד היה לשנות את חייו.

יובל יצא מביתו ברכבו וראה את השכן המבוגר מהקומה למטה, מתהלך בקושי רב, כשהוא נשען על מקל הליכה. "אתה צריך טרמפ?" שאל אותו יובל, והשכן השיב: "לא, זה בסדר. אני צועד את הדרך הזו לבית הכנסת בכוחות עצמי מדי יום כבר 20 שנה. לא משנה כמה פעמים הציעו לי – אני לא עולה על טרמפים בדרך לבית הכנסת!" יובל הסתקרן וביקש לדעת מדוע, והשכן הסכים לגלות לו את הסוד.

"חז"ל מגלים לנו כי הקב"ה משלם שכר על פסיעות לבית הכנסת. כל צעד קטן - אוצר גדול לעולם הבא!" המילים הפשוטות האלה חדרו לליבו של יובל. הוא הביט בכדור שבידיו, ולפתע ראה אותו באור אחר: כמה זמן יקר היה מבזבז על משחק חולף, בזמן שיכול היה לצבור אוצרות נצחיים? "אולי..." קרא יובל לשכן המבוגר, "אולי מהיום אצטרף אליך?", תהה יובל, ומיד הסביר: "אם אתה, עם כל הקושי, מתאמץ כל כך – איך אני, עם רגליים בריאות, מוותר על המצווה היקרה הזו?"

כך החל מסעו של יובל בחזרה אל בית המדרש. צעד אחר צעד, תפילה אחר תפילה, שיעור אחר שיעור. שלוש שנים חלפו, ויובל לא רק הפך לחזן קבוע בבית הכנסת, אלא גם זכה להקים בית נאמן בישראל עם נכדתו של אותו שכן יקר וירא שמיים. כי כך דרכה של תורה – מי שמתאמץ לעשות צעד קטן לכיוון הקדושה, זוכה לסייעתא דשמיא להגיע למרחקים גדולים.

לעולם אין לדעת איזה מפגש, איזו מילה, או איזה מעשה חסד קטן, יכול להאיר את הדרך בחזרה אל בית ה'.