מילד שגנב צעצועים מהחנות, לחתן של הבעלים שלה

בכל יום בדרכו הביתה מבית הספר, דני בן העשר היה עובר ליד חנות הצעצועים של מר כהן. עיניו היו נמשכות לצעצועים שהיו מונחים בקופסאות הפלסטיק השקופות. יום אחד, גבר עליו יצרו והוא הכניס צעצוע קטן לכיסו. איש לא שם לב, והתחושה שהצליח "להתחמק" הובילה אותו לחזור על המעשה עוד פעמיים נוספות.

עשר שנים חלפו. דני, שהיה כבר צעיר בן 20 המחפש את דרכו בחיים, הסתובב ברחובות השכונה בחיפוש אחר עבודה. ב"מקרה" הוא עבר ליד בית כנסת והגבאי קרא לו להצטרף לתפילה: "בחור, אנחנו צריכים עשירי למניין!" עד היום הוא לא יודע להסביר מדוע הוא החליט להיכנס. בסוף התפילה, כשהציבור החל באמירת וידוי ודני פתח לראשונה בחייו את סידור התפילה, הוא התבונן במילים, "אשמנו, בגדנו, גזלנו".

פתאום הציפו אותו זיכרונות הילדות: הוא נזכר בצעצועים שלקח בלי לשלם, ולפתע חש צורך עז לתקן את המעשה. הוא הגיע לחנות הצעצועים, וחייך כשגילה שהמוכר המבוגר, מר כהן, עדיין שם. "שלום מר כהן", פתח דני. "אתה אולי לא זוכר אותי, אבל אני כן. אני חייב להתוודות בפניך: כשהייתי ילד, גנבתי מכאן שלושה צעצועים. אמנם אתה לא ראית אותי, אבל בורא עולם כן. אני רוצה לשלם עליהם ולבקש סליחה". מר כהן הביט בו בהפתעה מהולה בחיוך.

"יש אנשים שלעולם לא היו מודים במעשה כזה" אמר, "אתה כנראה אדם מיוחד". מר כהן סירב לקבל את התשלום, והסביר: "התשובה שלך שווה יותר מכל צעצוע. אתה יודע, אני מחפש מישהו ישר שיעבוד איתי כאן. אולי זו ההשגחה ששלחה אותך אלי היום?" כך החל פרק חדש בחייו של דני. דני התחזק, התחיל להתפלל שלוש תפילות ביום ולהקפיד על שיעורי תורה. לא היה לו מושג שהקב"ה ברגעים אלה ממש כותב פרק נוסף בסיפור התשובה המופלא שלו.

כעבור שנתיים, גישש מר כהן: "תגיד, אני רואה שהתחזקת מאוד לאחרונה. יש לי בת שגם היא חזרה בתשובה ומחפשת שידוך. אולי תיפגשו?" וכך היה. כעבור חמש פגישות, החליט הזוג להתחתן. כשמר כהן פרש לגמלאות, הוא העביר את החנות לזוג הצעיר. לפעמים מעשה תשובה קטן מסוגל לפתוח שערי שמיים.