מכוכב כדורגל לאברך: הכדורגלן שהפתיע את כולם וחזר בתשובה – הסיפור המדהים של דביר ישי

קוראים לי דביר ישי, ואני מרמת גן. לפני שלוש וחצי שנים ברוך השם זכיתי לחזור בתשובה. הייתי כדורגלן בהפועל רמת גן, זו הייתה שנת הפריצה שלי, שנה שבה הייתי בכיוון של קריירה מאוד מצליחה, לפחות ככה חשבתי.

היינו חברים טובים, כולנו בילו במועדונים, בים, בכדורגל, כשלמעשה, בחיים בלי בורא עולם, בלי תורה שתדריך אותך, אתה יכול למצוא את עצמך אבוד. באמת, בלי התורה כמשהו שמנחה אותך, אתה מוצא את עצמך שבור לעיתים.

הגעתי לאמצע עונה, ואני אמור להתגייס לצבא. המאמן שלי אמר לי: "דביר, אתה לא יכול להתגייס. אם אתה מתגייס, אנחנו בבעיה. אנחנו עשויים לרדת ליגה, אז אתה לא יכול להתגייס." אחרי כמה זמן, ברוך השם, המועדון הוציא לי פטור מהצבא.

אך אחרי שבועיים, הגיעה הקורונה, הליגה נעצרה, והייתה לי פתאום הרבה זמן לחשוב בבית. בדיוק אז התחילו להגיע אליי סרטונים מחברים, שהיו שולחים לי סרטונים על דברים רוחניים, במיוחד על המשיח שיבוא בפסח. ההורים שלי חזרו בתשובה כמה שנים לפני, ואני, הייתי ציני כלפי זה, מרדתי בהם כל הזמן. אבל הפעם, משהו קרה, והתחלתי לשאול אותם שאלות. "מה זה העולם הבא? מה זה משיח?" בהתחלה הם ענו לי תשובות לאט לאט.

הקורונה, שהשביתה את הכל, גם נתנה לי זמן לחשוב, להתבודד ולברר מה האמת. עד שלבסוף, הגעתי להבנה ברורה שיש בורא לעולם.

אני זוכר את השיחה שהייתה לי עם אשתי, שאמרנו "מזמור לתודה" על כל הדברים שעברנו. הרגשנו שזה פשוט מתנה והודאה לקב"ה, וזה היה נחת רוח אמיתי.

לא רק אני השתניתי, אלא גם הסביבה שלי. פתאום חברים שהיו צוחקים עליי, באו לשיעורים שלי, ביקשו ללמוד עוד. היה לי כושר להוביל אותם אחרי כל הזמן שבו הם ניסו למשוך אותי אחורה.

אני זוכר שיעור של הרב רפאל אוחיון במדרשייה, בו הוא סיפר סיפור מרגש, וזה עורר בי הרבה רגש. בסוף השיעור הוא חילק ציציות, ובגלל שהייתי כל כך נרגש, הרמתי את היד ולקחתי ציצית בפעם הראשונה.

כשהגעתי הביתה, אבא שלי פתח לי את הדלת. אמרתי לו: "אבא, לקחתי ציצית!" הוא כל כך נבהל, כמעט נתן לי סטירה. הוא אמר: "מה אתה עושה, אתה לוקח את זה מהר מדי!" ואני עניתי לו: "אבא, אני יודע מה אני עושה. אל תדאג". מאז אני עם ציצית, וזה היה צעד חשוב בחיים שלי.

אבא שלי פחד שאני הולך מהר מדי, אולי אני עושה את זה יותר מדי מהר, אבל אני הרגשתי שזה הזמן. לא היה לי ספק בזה.

היו רגעים שהוא לא הבין אותי, כשהייתי רוצה לעזוב את הכדורגל וללכת ללמוד בישיבה, הוא לא רצה שאני אעזוב את הכול בבת אחת, אבל היום, כשאני מעביר שיעורים, הוא מבין למה עשיתי את זה, והוא מאוד שמח על הדרך שלי. ברוך השם, אני מרגיש שאני הולך בדרך נכונה, ואני כל כך שמח בה.

מבחינתי, הכל זה אמת. אם אתה הולך עם האמת, אתה בסופו של דבר מוצא את הדרך הכי טובה, ואתה רואה שהשם מזמן לך את כל הדברים הטובים.

לסיום, הייתי אומר לאבא ואמא שאני אוהב אותם מאוד, אהבת נפש. המטרה של כל הורה היא לראות את הילדים מאושרים. אם אתה רואה את הבן שלך מאושר, זה פשוט משמח את הלב. כן, גם אם הבן שלך לא הולך בדיוק בדרך שציפית, הוא עדיין יהיה אדם מכובד, ומכבד אותך הרבה יותר.

ואם הייתי צריך להגיד משהו לדביר עכשיו, הייתי אומר לו: "אני אוהב אותך, אבא."