נשרף חי, איבד רגליים ויד – הרופאים קבעו שאין סיכוי, אבל אז קרה הנס

בשנייה אחת, החיים שלי השתנו. ילד בן שש שנכנס לישון כמו כל לילה – ומאז, נלחם על חייו. היום אני יודע – אלוקים נתן לי חיים, ואני מתכוון לחיות אותם.

אני אליעזר גלפרין, בן 20, מקריית מלאכי. הסיפור שלי התחיל כשהייתי בן כמעט שש. ערב רגיל. אני עולה לישון בסביבות שמונה בערב, לא מדמיין שזה לילה שישנה לי את החיים.

באמצע הלילה – קצר חשמלי. שריפה פורצת בחדר שלי. אני ישן. האחים שלי מתעוררים, רואים אש, מנסים להעיר אותי – לא מצליחים. הם רצים לאמא שלי. כשאמא מגיעה, האש כבר סוגרת עליי. אי אפשר להגיע אליי.

אני עדיין ישן. פתאום אני מתעורר – מהחום. להבות ענקיות. אין לאן לברוח. אני זוכר חום נורא, אש מכל עבר. ואמא שלי בחוץ – צורחת, חסרת אונים.

מה שהכי כאב – זה העיניים. אני זוכר את הכאב הזה עד היום. בסוף אני מתמוטט, מאבד הכרה. ואז – נס. עובר שם שכן, יהודי מבית ליד. הוא רואה את הלהבות, נכנס עם מטלית רטובה, מוציא אותי מתוך האש – עוד לפני שהכבאים הגיעו.

אני הייתי שם, בתוך האש, רבע שעה, אולי יותר. מחוסר הכרה, לוקחים אותי לאמבולנס. דוד שלי, שהיה אז בהצלה, איתי באמבולנס. בדרך – אני חוזר להכרה. כל הגוף שורף, כואב. אני אומר לו: "אני רוצה לקום, ללכת". הוא מרגיע אותי: "אחרי זה אני אקנה לך גלידה".

מגיעים לתל השומר. חדר הלם. רופאים מסביב. ההורים שלי בהלם. אמא בוכה: "מה יהיה איתו?". והרופאים – בלי תקווה. הם אומרים: "אין סיכוי שהוא ישרוד".

ברוך השם, אני נשאר בחיים. אבל הפגיעות קשות. נשרפתי ב-85% מהגוף, כוויות דרגה ג'. החלק התחתון של הרגליים, צד שמאל של הגוף – האש אכלה הכול. כדי להציל אותי מזיהום – הרופאים נאלצים לקטוע לי את שתי הרגליים ואת כף יד שמאל.

בארץ אין טיפול למצבים כאלה. סבא שלי מחפש פתרון, מוצא בית חולים בארה"ב, באוהיו, עם מומחה מספר אחת בעולם לכוויות. חסיד אחד, אייזיק לידר, עוזר לנו עם טיסה רפואית. אני ואבא טסים. אמא נשארת בארץ עם האחים. אחרי שבוע – אמא באה להחליף את אבא.

אני זוכר, בהתחלה, שאלתי את אמא: "למה? למה אלוקים לא השאיר אותי למות שם? למה אני צריך לסבול ככה?". אבל עם הזמן – האמונה נכנסת. היא נותנת לי כוח.

הקהילה היהודית שם מחבקת אותנו. מביאים לנו דירה, רכב, אוכל, תמיכה. אנשים מגיעים לשמח אותי. אני מבין – יש תקווה, יש טוב בעולם.

עם השנים, למדתי משהו: אתה יכול להיות במקום הכי נמוך, הכי קשה – אבל אם יש לך אמונה, אם יש לך תקווה – אתה יכול לעלות משם.

היום, כשאני מסתכל אחורה, אני אומר: וואו, תראה איפה הייתי, ותראה איפה אני עכשיו. כל אדם שעובר קושי – חברים, פרנסה, בריאות – שיידע: אפשר לעבור את זה. אפשר לנצח.

אלוקים נתן לי חיים – ואני מתכוון לחיות אותם.