"הפצע בגוף מחלים, אבל הפצע שבלב – נשאר": המשל המצמרר על כוחן של מילים

הרב עידו סממה, בשיעורו המיוחד, סיפר סיפור שמטלטל את הנפש ונוגע בכל אחד מאיתנו. זהו משל על ידידות, נאמנות – ובעיקר על כוחה ההרסני של מילה אחת שנאמרת בחוסר רגישות.

הסיפור מתחיל בחוטב עצים פשוט, שבאחד מימי עבודתו ביער, נתקל במראה מפחיד – אריה מתקרב אליו. ליבו קפא מאימה. הוא עמד נטוע במקום, משוכנע שסופו הגיע. אך לתדהמתו, האריה פנה אליו בדברים: "אל תחשוש, באתי לעזור לך. קשור לי חבל, ואני אעקור עבורך את העצים."

כך, יום אחר יום, האריה עזר לחוטב בעבודתו הקשה. לאט-לאט נרקמה ביניהם חברות יוצאת דופן.
יום אחד, אחרי יום עמוס, ישבו לנוח. האריה הניח את ראשו על ברכיו של החוטב ועצם עיניים. לפתע פיהק, ומפיו נדף ריח רע.
בלי לשים לב, החוטב מלמל לעצמו: "איזה ריח לא נעים מהפה..."

נדמה היה שהאריה ישן, אך הוא שמע כל מילה. למחרת, הופיע האריה כהרגלו, אך פניו היו נוקשות. הוא דרש מהחוטב: "תקח את הגרזן ותכה אותי בראש – במכה הכי חזקה שלך."

החוטב נבהל: "למה? אנחנו חברים! אני לא רוצה לפגוע בך." אך האריה התעקש: "או שאתה מכה אותי – או שאני טורף אותך."

בלית ברירה, הרים החוטב את הגרזן והיכה. דם רב ניגר מראשו של האריה, והוא נמלט ליער.
עברו ימים. החוטב היה מלא חרטה, מקווה בליבו שלא הרג את ידידו. כעבור חודש, האריה הופיע שוב. פצעו הגליד כמעט לגמרי.
החוטב רץ לקראתו ושאל בדאגה: "אתה בסדר?"

האריה הביט בו והשיב: "תראה, הפצע בראש כמעט נסגר, זה יחלים. אבל – אותן מילים שאמרת לי אז, הן פצעו לי את הלב.
הפצע הזה – הוא לא יעבור לעולם."

הרב סממה הסביר: המשל הזה מלמד אותנו על כוחה האדיר של המילה. פצע בגוף – עם הזמן מגליד. אבל פצע שנעשה במילה לא במקום, בהערה פוגענית, בלשון הרע – עלול להותיר צלקת בלב, שלא תגליד לעולם.

דוד המלך התפלל: "אצילני נינה משפת שקר, מלשון רמייה" (תהילים ק"כ, ב'). ריבונו של עולם – שמור אותי מלדבר לשון הרע, מלפגוע בזולת במילה מיותרת.

מילה אחת יכולה להרוס – מילה אחת יכולה לבנות
המילים שלנו הן כלי רב עוצמה. הן יכולות לרומם, לחזק ולעודד, אך גם להרוס, לשבור ולהכאיב.

שנזכה, בעזרת השם, לשמור על מוצא פינו, לכבד כל אדם, להאיר פנים לכל יהודי – כי מילה אחת קטנה, לפעמים, משאירה צלקת גדולה.

אמן ואמן.