הבן חלה בשפעת – והתעורר בלי גפיים: "אף הורה לא מוכן לרגע כזה"

זו הייתה אמורה להיות עוד שפעת רגילה. קצת חום, כאבי ראש, אולי כמה ימים בבית מול הטלוויזיה. אבל מה שהתחיל כמו משהו שכולנו מכירים, הפך בן רגע לסיוט של כל הורה.

מתיאס אוריבה, בן 14, נער מטנסי, נגן פסנתר מוכשר, התחיל להרגיש לא טוב. חום גבוה, חולשה, שיעול. בבית לא נלחצו – "זה צינון, זה עובר". אבל הפעם – זה לא עבר. זה רק החמיר. עד שיום אחד, הוריו, אדגר וקטלינה, הבינו שמשהו כאן הרבה יותר רציני.

"ראינו שהוא מתקשה לנשום, שהוא פשוט לא מתאושש", מספר אדגר. הם נסעו מיד לבית החולים לילדים בנשוויל. שם כבר הבינו הרופאים: זה לא עוד וירוס חולף. מתיאס סבל מדלקת ריאות חריפה, יחד עם תסמונת הלם זיהומי. הגוף שלו קרס.

ואז הגיע רגע האימה – דום לב. "פתאום הכל נעצר. הלב שלו פשוט הפסיק", נזכרת קטלינה. הרופאים מיהרו לחבר אותו למכונת ECMO – סוג של מעקף ללב ולריאות, מכונה שמחזיקה אותך בחיים כשכל הגוף שלך כבר לא מתפקד.

"הם אמרו לנו שאם הוא לא יחובר לזה עכשיו – אנחנו עלולים לאבד אותו", מספר אדגר. המכונה אמנם הצילה את חייו – אבל גבתה מחיר קשה. הדם זרם רק לאיברים החיוניים – ללב, למוח, לריאות. הידיים והרגליים נותרו מאחור.

"כל דקה שהוא היה מחובר, אנחנו שמחנו שהוא חי, אבל הבנו שאנחנו מאבדים לו את הגפיים", משתפת קטלינה. אחרי שבועיים של מאבק, הרופאים ניגשו אליהם עם הבשורה. "אין ברירה, צריך לקטוע".

קטלינה זוכרת את הרגע הזה טוב. "אמרתי להם – בבקשה, אל תגידו 'קטיעה'. תגידו 'הסרה'. זה היה קל מדי לשקוע אם אני אשמע את המילה הזו כל הזמן".

וכך, מתיאס, ילד בן 14, איבד את הידיים והרגליים שלו. הנער שישב שעות ליד הפסנתר, שהאצבעות שלו ניגנו מנגינות, שהתכניות שלו לעתיד כללו מוזיקה, נשאר פתאום בלי כל מה שהכיר.

"התעוררנו לבוקר חדש – והחיים שלנו כבר לא אותו הדבר", מספר אדגר. אבל באותה נשימה הוא אומר: "הוא חי. וזה כל מה שחשוב".

מאז, מתיאס עבר יותר מ-12 ניתוחים, ועדיין הדרך לשיקום ארוכה. הוא מוקף בצוות רופאים מסור, בהובלת ד"ר קייטי בויל, רופאת טיפול נמרץ, שמודה שגם אחרי כל השנים במקצוע – מקרה כזה היא כמעט ולא ראתה. "שפעת שגורמת למצב כזה? זה נדיר מאוד", היא מסבירה. "יש מקרים ששפעת מובילה לזיהום חיידקי משני, אבל לרוב זה לא מגיע לסכנת חיים כזו".

לדבריה, לא היה משהו שהוריו של מתיאס יכלו לעשות אחרת. "הם עשו הכול נכון. לפעמים פשוט זה קורה, ואנחנו לא תמיד יכולים לעצור את זה", היא אומרת. ובכל זאת, היא מדגישה: "אל תזלזלו. שפעת זו לא סתם מחלה. אם יש חום גבוה, אם הילד לא שותה, אם הוא נראה מנומנם מדי – תגיעו לבית חולים. זה עלול להציל חיים".

עכשיו, מתיאס לומד לחיות מחדש. הוא לא מוותר. המשפחה שלו נצמדת לכל קרן אור קטנה. "יש רגעים שאני נשברת", מודה קטלינה, "אבל אז אני מסתכלת עליו – ואומרת לעצמי, הוא כאן. זה נס".

והפסנתר? הוא עדיין שם, מחכה. ואולי יום אחד, למרות הכול, מתיאס יחזור אליו – וינגן מנגינה חדשה, אחרת, אבל כזו שתספר על ניצחון החיים.