שמים כלים במדיח ולוחצים על כפתור? אתם עושים טעות שעלולה לעלות לכם ביוקר

פעם, לא כל כך מזמן, אחרי ארוחה טובה, היה מגיע הרגע הפחות זוהר – הערימה בכיור. צלחות עם רוטב שהתייבש, סירים עם שאריות אורז דבוקות, כוסות שמישהו שכח לשטוף עם מים. עמדנו שם, עם הסקוץ' והסבון, משפשפים, מקרצפים, מקווים שלא נתקלנו בעוד מזלג שנדקר לנו באצבע. ככה זה היה, עד שמישהו החליט להמציא לנו את אחד הפלאים הכי גדולים במטבח – המדיח.

היום זה נראה מובן מאליו. גומרים לאכול, מעמיסים, לוחצים על כפתור, והקסם קורה לבד. אבל כמו כל דבר בחיים, גם לקסם הזה יש חוקים. מדיח כלים הוא אמנם מכונה, אבל גם הוא צריך יחס. ואם תתייחסו אליו נכון, הוא לא רק יאריך ימים, הוא גם יחזיר לכם כלים מבריקים שיגרמו לכם לרגע לתהות – אולי בכלל קנינו סט חדש?

זה מתחיל מדבר אחד פשוט – להבין שמדיח זה לא פח אשפה. כמה שזה מפתה לגרוף הכול ישר פנימה ולחסוך את הטרחה, זה בדיוק מה שגורם לזה שבסוף תעמדו מול מדיח סתום. הפילטרים נסתמים, המים לא זורמים, והכלים? יוצאים בדיוק כמו שנכנסו. שאריות אורז, עוף, טחינה שהתייבשה – כל אלה צריכים להגיע לפח, לא לתוך המכונה.

ואם כבר שמתם את הכלים בפנים, תזכרו – גם למדיח יש גבולות. לא כל הכלים שבעולם צריכים להיכנס בבת אחת. נכון, תמיד יש את הרגע הזה שבו אתם רואים עוד שתי כוסות ומזלג ואומרים לעצמכם "יאללה, נידחף את זה איכשהו". אבל אז, אחרי שעה וחצי, פותחים – והכוס עם שאריות הקפה עדיין נראית כמו יצירת אמנות מודרנית. עומס פשוט לא עובד במדיח. תנו לכל כלי מקום לנשום, תנו למים לעשות את העבודה שלהם.

וחומרי ניקוי – זה לא המקום לחסוך. הטבליות האלה, נוזל הברקה, המלח הייעודי – כל אלה הם לא קישוטים. הם מה שמבדילים בין צלחת נוצצת לצלחת שעדיין יש עליה סימן של ביצה מקושקשת מאתמול. והנורות במדיח? לא סתם הן מהבהבות. אם יש בקשה למלח או להברקה, תענו לה. זה קצת כמו דלק באוטו – אפשר לנסוע קצת על רזרבי, אבל לא כדאי.

ובדיוק כמו שאנחנו עושים ניקיון פסח במטבח, גם המדיח זקוק לרגע משלו. פעם בחודש, קחו חצי כוס חומץ לבן, תשפכו פנימה, ותפעילו הדחה ריקה. זה מסיר ריחות, מנקה את הצנרת הפנימית, ומחזיר למדיח את התחושה שהוא חדש. ועל הדרך, תוציאו את הפילטר, תשטפו אותו מהשאריות, ותעברו עם מגבון לח על האטמים שבדלת. זה אולי נשמע קטנוני, אבל זה בדיוק מה שגורם למדיח להמשיך לעבוד חלק.

ועוד משהו קטן – פלסטיק. כלי פלסטיק במדיח יכולים להיות מלכודת. אם הם לא מונחים נכון, הם עלולים לזוז, ליפול על גוף החימום, ולהתעוות. ומה שנכנס כקופסה למרק – יוצא פתאום בתור פסל מודרני. גם כוסות זכוכית, במיוחד כאלה עדינות, צריכות ספייס. להשאיר מרווחים, לתת למים לזרום, לא לדחוף בכוח.

ובסוף – הכיור. זה תמיד מתחיל מהמשפט "נשטוף אחר כך", אבל אחר כך מגיע תמיד מאוחר מדי. השאריות מתקשות, נדבקות, והמדיח כבר לא יכול להושיע. אם המדיח עוד לא מלא, יש תכנית קדם שטיפה. תפעילו אותה, זה דקה, וזה שומר לכם על הכלים מוכנים להדחה רצינית בהמשך.

כי מדיח כלים, כמה שהוא נראה לנו מובן מאליו – הוא עדיין מכשיר שצריך לדעת להשתמש בו. קצת תשומת לב, כמה הרגלים נכונים, והכלים שתוציאו ממנו ייראו כל כך טוב, שתשכחו שבכלל היה עליהם רוטב עגבניות לפני רגע. והכי חשוב? אתם לא עומדים ליד הכיור. כי בשביל זה מישהו חכם המציא את זה. ועכשיו נשאר רק להשתמש בזה נכון.