גדולי ישראל
"עשר דקות ביום עם כל ילד" – זו הייתה תשובתו הקצרה והמדויקת של מרן שר התורה הרב חיים קנייבסקי זצ"ל כששאלתי אותו פעם על סוד ההצלחה בחינוך ילדים. תשובה פשוטה לכאורה, אך טמונה בה חכמת חיים עמוקה שמקורה בדברי חז"ל.
את עומק החשיבות של לימוד עם הילדים אנו לומדים ממעשה מופלא שאירע עם התנא רבי יהושע בן לוי. וכך היה המעשה:
בכל ערב שבת, כמנהגו מימים ימימה, היה רבי יהושע בן לוי יושב עם נכדו האהוב ולומד עמו את פרשת השבוע. ורק לאחר מכן היה פונה לטבול במקווה הטהרה בטבריה לכבוד שבת קודש.
באותו יום שישי מיוחד, כנראה מרוב טרדות היום, שכח רבי יהושע את סדר הלימוד הקבוע עם נכדו. בעודו עומד במקווה, לאחר שפשט את בגדיו, לפתע – נזכר: "הנכד! עוד לא למדתי עם נכדי היום!"
מה עשה? בלי היסוס, בלי חשבונות, לבש את בגדיו בזריזות, עזב את המקווה, ומיהר לביתו. רק לאחר שהשלים את לימודו עם הנכד, חזר לטבריה לטבול.
תלמידיו, שראו את המעשה, תמהו: "רבנו, ההלכה היא שאם אדם התחיל מצווה אחרת – אפילו הגיע זמן קריאת שמע – אינו צריך להפסיק. מדוע אם כן הפסקת את הטבילה?"
רבי יהושע בן לוי השיב: "הטעות שלכם היא שאתם משווים לימוד תורה עם הילדים שלכם לקריאת שמע! ללמוד עם הילדים זו המצווה הגדולה ביותר! זוהי המשכיות של מעמד הר סיני! כשאבא או סבא יושב עם ילדו ולומד, זהו רגע קדוש של 'והודעתם לבניך ולבני בניך יום אשר עמדת לפני ה' אלוקיך בחורב'. ברגעים כאלה – אין שום דבר שיכול לחכות!"
והמסר עבורנו ברור וחד: כשמגיע הזמן הקבוע ללמוד עם הילדים – הכול נעצר. לא עושים חשבונות של זמן, לא של נוחות, ואפילו לא של צרכי ציבור חשובים. ברגעים האלה אנחנו מחברים את ילדינו לשרשרת הדורות. לימוד תורה עם הבנים הוא כמעמד הר סיני!
עשר דקות ביום. זה כל מה שצריך. עשר דקות של תשומת לב מלאה, של קשר אישי, של לימוד משותף. עשר דקות שיכולות לשנות חיים.